נאום קצב בקרית מלאכי

נוסח הנאום של מר משה קצב במסיבת העיתונאים ( 12.3.09 )

במרכז הקהילתי חמה בקרית מלאכי

אזרחי ישראל,

1.      אני ניצב לפניכם כנשיא המדינה לשעבר, גאה אך מושפל. אני עומד לפניכם מרוסק וכואב, אך נחוש לא להיכנע. לא להרים ידיים ולהילחם על חשיפת האמת.           כל האמת!

תכננתי לעמוד לפניכם ולדווח על פעילותי בתחום הממלכתי והלאומי, על פעילותי למען השכבות החלשות, על פעילותי לחיזוק מעמדה של ישראל בעולם, למען אחדות העם היהודי, למען היהדות, למען ניצולי השואה (עוד בטרם הנושא תפס כותרות), למען המדע בישראל, למען ערביי ישראל, למען חיזוק הדמוקרטיה, על מפגשַי עם משפחות חללי צה"ל, לדאבוני יותר מכל נשיא אחר, ועוד. אך לצערי הרב מנעו בעדי מלהיפרד מתפקידי בצורה מסודרת ומנעו בעדי מלתת לכם דו"ח על שנות כהונתי, ועליי לתת בפניכם דין וחשבון אחר.

2.      אני יכול להשיר מבט בפני כל אזרח ולומר כי במשך כ-40 שנה ובמיוחד בתקופת הנשיאות, פעלתי בממלכתיות, ביושר, באחריות ובאמונה. 6 השנים הראשונות כנשיא המדינה, עד לפרוץ הפרשה, היו מוצלחות וללא שום מעידה, ללא טעויות ושגיאות, זכיתי לקבל מחמאות מכל עבר, מכל המחנות והמפלגות. דיווחי משרד החוץ על הביקורים הממלכתיים – הסבו לי קורת רוח. אני בטוח שההיסטוריה תשפוט אותי לטובה ובמיוחד את תקופת כהונתי בנשיאות – כתקופת כהונה מוצלחת ועם הישגים רבים בתחום הממלכתי והלאומי. לא היה לי במשך 7 שנות כהונתי - אף לא יום אחד של חסד וזכות בעיני גורמים מסוימים בחברה.

3.      במשך כמעט 3 שנים אתם צופים במשפט רחוב חסר תקדים בהיקפו. במשך כמעט 3 שנים חצו היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטות המדינה והמשטרה כל קו אדום, דרסו את החוק, ורמסו את כבודי ואת כבוד משפחתי במטרה להגיע למטרה שסומנה מראש: כתב אישום ללא ראיות, ללא הוכחות, ללא עובדות. דמי הפך להפקר, עברתי השפלה. דבר לא עמד בדרכם. הכח עיוור את עיניהם.

4.      לאחר שזרקו עליי פצצת אטום, לאחר שריסקו אותי. יבוא יום וגם המקטרגים יודו שטעו ושגו, ויאמרו שאני צודק. הואיל וחזקת החפות הפכה לסיסמא ריקה מתוכן, והרי שלא תסתפקו בהודעה שלי שאני חף מפשע, אני נאלץ לחשוף פרטים מדהימים וקשים על התנהלות רשויות בכירות במדינה. הכל מתועד ומבוסס. בעקבות דברי הקשים בוודאי יגיבו המלעיזים שוב במסע הכפשות, יגיבו בלגלוג וזלזול, ואולי גם בנקמה, אבל הם לא ישיבו לעניין, הם לא יעסקו במהות ולא במכלול. ואני לא אירתע ולא אשבר, כפי שלא נשברתי עד כה.

5.      אני מודה, עמדו לצידי עוצמות נפשיות בלתי רגילות כדי לעמוד במסע הלינץ' האיום. אני מודה שלפעמים חשתי כי אין לי כל סיכוי מול מערכת דורסנית, חסרת אחריות, חסרת עכבות, הנחושה להפליל אדם בכל מחיר. גם במחיר ריסוק הוראות החוק.

6.      שתקתי עד כה מטעמים ממלכתיים ומשפטיים. אילו דיברתי, אזי היו עלולים להאשים אותי בשיבושי חקירה. גם שתקתי, משום שרציתי לשמור על מוסד הנשיאות. במשך שנתיים כולם דיברו והשמיצו נון- סטוֹפּ. החל ביועהמ"ש, בפרקליטות, במשטרה, בנשים, בפוליטיקאים, בעיתונאים, ולי אסור להגיב, להסביר, לי אסור להתגונן. דבריי כאן היום, הם גם תשובה לדבריו של היועהמ"ש לתקשורת לאורך כל הדרך, ותשובה לדבריו של ניצב יוחנן דנינו בריאיון טלוויזיוני.

7.      אני פונה לכל שוחרי הצדק והמשפט, לכל מי שהאמין בי – לא לבטל על הסף את העובדות והפרטים שאני סוקר בפניכם. תראו את המכלול כולו. אני יודע שרבים רבים, לאחר כשנתיים ויותר של שטיפת מוח מדי יום, הסתה, הכפשות - כבר הרשיעו אותי, מבלי שראו את חומר החקירה, ומבלי שהייתה הרשעה משפטית.

8.      בכל 30 שנות כהונתי בכנסת, בממשלה ובנשיאות. ובמיוחד בתקופת הנשיאות, הקפדתי על כל תג בחוק.

שמרתי בקפדנות על מוסד הנשיאות, בכל עת, כך 7 שנים, פעלתי באחריות, במסירות, ביושר ובממלכתיות, פעלתי בצניעות וללא שמץ של רברבנות, הייתי חדור בתחושת שליחות, והכל בדרך ארץ ובשקט.

9.       במהלך כל הקריירה שלי, מעולם לא רדפתי אחר הכבוד, ולא נמניתי על הנהנתנים ולא ניצלתי את מעמדי כדי להתעשר. כל מכריי שסובבים אותי עשרות שנים יודעים כי מעולם לא הפרתי חוק, לא נהגתי בחוסר תרבות, לא רדפתי איש, לא נקמתי, איש מעולם לא חשש ממני, לא הילכתי אימים ומעולם לא פגעתי באיש.

10. מעולם לא נתתי יד לתככים ולאינטריגות, פעלתי בצניעות ובחסכון כספי ציבור. כנשיא המדינה טסתי לביקורים ממלכתיים בטיסות מסחריות. ומעולם לא נמניתי עם המנצלים את השירות הציבורי לתועלת אישית.

v     40 שנה נהגתי בניקיון כפיים וללא שום דופי ורבב, הקפדה על קלה כחמורה.

v     אני ורעייתי גרים באותו בית מיום שהתחתנו. 

v     אני בחרתי לא להיות חבר של אליטות כלכליות או של הברנז'ה העיתונאית.

11.  לרשויות האכיפה יש תפקיד חיוני במלחמה נגד הפשיעה ועבירות החוק. אולם שימוש לרעה של עוצמה וסמכות שלטונית, פעילות שרירותית של רשויות האכיפה, פעילות בלתי שקולה ובלתי אחראית, גם הן מסוכנות לחיי המדינה.

12. אני רוצה להקים קול זעקה מרה, כשאני ומשפחתי שותתי דם ומרוסקים, כאשר במניפולציות ואינטריגות הביאו להרשעתי הציבורית בלי משפט. מזוז, הפרקליטות והמשטרה, כבר בתחילת החקירה ולכל אורכה, התבטאו בפומבי ובמפגשים סגורים - בחריפות נוראית. רק כשהחלה הפרשה, לפני שהסתיימה החקירה, הם חרצו את דיני. הם ניהלו נגדי מסע הסתה פראי, ללא ראיות וללא קשר לעובדות בחומר החקירה. הם רמסו ברגל גסה את זכויות היסוד שלי ואת כבודי כאדם ואת האמת. חבל התלייה שלי הוא חבל ההצלה של מזוז.

13. אני ומשפחתי חיים חיים משפחתיים, שלווים ושקטים, עם אורח חיים דתי. חיי משפחה אוהבת ומאושרת, חיים בצניעות ובפשטות, משפחה מלוכדת ומאוחדת. המפגשים עם שועי עולם והחשיפה לסודות הבטחוניים הכמוסים ביותר – לא סחררו אותנו. לא איבדתי את שפיות הדעת כי משפחתי תמכה בי, האמינה בי, ועמדה מאחוריי. כי האמנתי בקב"ה.

ב.        תחילת הפרשה

1.      אזרחי ישראל. במשך כמעט 3 שנים הוסתרו מהציבור מסמכים, הקלטות ותצהירים משפטיים חתומים על ידי עדים המוכיחים באופן מוחלט את חפותי ! היועץ המשפטי לממשלה ביקש צו איסור פרסום על מסמך בן עשרות עמודים, שבו הוא עצמו קובע בפני בית משפט העליון כי העדות המרכזיות שיקרו, שעדותן לא אמינה ומלאת סתירות ושיש לו ספקות. מני מזוז לא רוצה שתראו את המסמך הזה וביקש צו איסור פרסום כדי שמשפט הרחוב ימשיך להתנהל ללא הפרעה. מדוע דרש בצו משפטי לא לפרסם ? הרי שמן ממשיך להיות אנונימי. מדוע שלא נדע מה הפרקליטות אומרת עליהן ?

מני מזוז, אשר מיהר לרוץ לכל אולפני הטלוויזיה ומערכות העיתונים בתחילת הפרשה, עוד לפני שבדק את כל חומרי החקירה, עוד לפני ששמע את חוות הדעת של מומחי המשפט הפלילי בפרקליטות, לפני שהסתיימה החקירה והאשים את נשיא המדינה, סב לנכדים, בהאשמות קשות. כאשר הסתבר לו כעבור מספר חודשים שטעה, והעדה המרכזית בפרשה שיקרה בחקירתה, הוא הסכים לעסקת טיעון שתוציא אותו בכבוד מההסתבכות.

מני מזוז היה זקוק לעסקת הטיעון הזו כדי להציל את כבודו המקצועי. לאחר שהפך את עצמו  לחוקר, לשופט ולתליין.

                         א.         אפשר לראות רדיפה אובססיבית תוך הפרת חוק והטעיית הבג"ץ, שימוש לרעה בעוצמה שלטונית, שיבוש חקירה ואכיפה בררנית.

                         ב.         בפרשה רואים חקירה שתכליתה איננה גילוי האמת, רואים הדחת עדים ותדרוכים, לחץ על עדים, במטרה להפליל אותי, רואים הטרדת עדים שהיו לטובתי, רואים הדלפות זדוניות והתבטאויות חריפות, כדי להסית ולהשפיע על דעת הקהל ולהביא להרשעה ציבורית וכך גם השפיעו על עדים.

                          ג.         בחומר החקירה רואים חורים, סתירות, שקרים, גרסאות משתנות, עדויות כבושות מתפתחות ומזוהמות, פיברוק ראיות, התערבות גסה של אישים פוליטיים ועיתונאים בחקירה, רכילויות, ניחושים ושמועות. רואים איך הכל מהמרים על גורלי.

2.      במשך שנתיים ויותר, סרקו את גופי במסרקות ברזל, מדי יום. איש מעולם לא הגיש שום תלונה נגדי במשטרה בשום נושא, גם לא בפרשה הזו. ב-5 ביולי 2006 פניתי ליועמ"ש לממשלה בנושא א-1, כדי לדווח על ניסיון סחיטה, כדי להיוועץ. הִססתי אם לפנות לרשויות כי חששתי מהדלפות ומפגיעה במעמד מוסד הנשיאות. אני מתחרט שפניתי אליו ודיווחתי לו על ניסיון הסחיטה, במיוחד שיומיים קודם הזמנתי את המפכ"ל לצורך זה, אך משום שחששתי מהדלפות, העדפתי לדווח ישירות ליועהמ"ש. מזוז פעל בפזיזות ובהתלהבות. תוך 3 ימים הוא חשף את הפרשה לתקשורת, למרות שהתחייב והצהיר כי ישמור על סודיות. ותוך 5 ימים הקים צח"מ שהחל מיד בחקירת רכילויות אודותיי, מבלי שהוגשה תלונה כלשהי, וללא שום בדיקה מקדמית, ומבלי לבדוק כנהוג אם יש תשתית המצדיקה הקמת צח"מ. דבריו בימים הראשונים לחקירה, צוטטו בכותרות ראשיות בתקשורת, בארץ ובעולם, ונתנו אור ירוק לעלילות כזב ומסע הכפשה, המתנהל נגדי עד היום. ומאז דמי הותר ונשפך, הרדיפה והלינץ' התקשורתי נגדי הפכו ללגיטימיים, ומעשה של יום-יום.

3.      בתגובת היועמ"ש (לעתירות בבג"ץ נגד הסדר הטיעון) הוא מטעה את בג"ץ ואומר: "חקירת המשטרה עסקה בתחילה בבחינת הטענה שעלתה בפגישתו עם הנשיא כי א'-1 ניסתה לסחוט אותו" – לא נכון. 5 ימים לאחר הפגישה כבר הוקם צח"מ שנועד לחקור אותי ולא את הסחיטה. עובדה שלא באו תחילה לגבות ממני עדות בנושא הסחיטה ולקבל את הפרטים, רק 6 שבועות לאחר שהחלה החקירה ונחקרו רבים, הם באו אליי, וגם אז עשו זאת דרך אגב, במהלך חקירה באזהרה בנושאים אחרים ולאחר שפורסמו פרטים רבים מדי יום במשך שבועות באמצעי התקשורת. הם היו נעולים על כיוון חקירה אחד, ולא בדקו כיווני חקירה אחרים.

אילו באו לגבות ממני עדות בתחילת החקירה – אולי לא היו נופלים בעצמם ולא מפילים אותי בבור שחפרו, לבור של מניפולציות ואינטריגות. מזוז אומר לבג"ץ כי אין להם הוכחות לסחיטה, למרות שיש להם הוכחות מבוססות ומובהקות לסחיטה. מי יודע כמה אזרחים ואנשי ציבור נכנעו בעבר לסחיטה, וכעת הם בוודאי אומרים טוב ששתקנו.

4.      כן היה צריך להקים צח"מ, ולחקור על הסחיטה, על שיבושי חקירה ועל קשירת קשר ותפירת תיק, ועל המעשים הפליליים שנקטו כדי לפגוע בי. כן היה צריך להקים צח"מ ולפתוח בחקירה, אילו הייתה תלונה אחת, אילו היו בידיהם ראיות, אילו בדקו כיווני חקירה נוספים, אז בוודאי היו מחליטים להעמיד לדין כמה מהמעורבים בפרשה. זה דומה לרופאים שהחליטו לעשות ניתוח ללא בדיקות וללא דיאגנוזה. לראשונה בתולדות המשפט בעולם הדמוקרטי, מקימים צח"מ כדי לחקור שמועות ורכילויות.

5.      נשיא מדינה מכהן שהיה קרבן למעשה סחיטה ע"י עובדת לשעבר, עם ראיה מוחלטת בשיחה מוקלטת, מעלילה עלילה נבזית, ובמקום למצות את הדין נגדה על סחיטה ועל עבירות נוספות, סוגרים את התיק נגדה ומקימים צח"מ, לחקירת הרכילויות.

6.      בתשובתו לבג"ץ על עסקת הטיעון בעניין הקמת הצח"מ, אמר מזוז: כבר לאחר השיחה עם הנשיא, עוד בטרם החקירה, ידעתי כי רב הנסתר על הגלוי. מכאן החלה סדרת הטעויות בהתנהלותו, כבר בתחילת הפרשה. זו הוכחה כי הוא פעל ע"פ תחושות בטן או דחף אישי, ולא ע"פ חומרי חקירה. את המסר הזה העביר מזוז גם למשטרה ולפרקליטות. מכאן החל כדור השלג להתגלגל.

                                 א.         הרי בשיחתנו דיברנו רק על א' מבית הנשיא, והרי בנושא זה הוא אמר כעבור שנה, שהיא משקרת וסגר את התיק נגדי. זו ההוכחה לכך שהוא פעל בחוסר שיקול דעת ובפזיזות, טעה טעות נוראה בגלל קיבעון בראשו כבר בתחילת הפרשה. מבלי להמתין לסיום החקירה.

     

                                 ב.         בשיחתנו שנמשכה כשעה, בה דיווחתי על ניסיון הסחיטה, מזוז קיבל דיווח מפורט ומלא על השתלשלות העניינים, ואף קיבל מסמך כתוב ומודפס בן 8 דפים. והרי בסוף, הוא עצמו הגיע למסקנה שהיא משקרת. הוא הקים צח"מ בגלל א-1 מבית הנשיא, וכעבור שנה הוא מכריז כי היא משקרת, ועל הדיווח הזה הוא אומר "רב הנסתר על הגלוי".

       

7.      מזוז עצמו אומר לעיתון הארץ ב-1.3.08 כי הוא הורה לחקור על בסיס השמועות והרכילויות בקרב עיתונאים ופוליטיקאים ולכן נחפז להקים צח"מ, ללא בדיקה מקדמית ומבלי שהוגשה תלונה כלשהי, ומבלי לחקור כיווני חקירה אחרים.

8.      ובעקבות החלטת מזוז – הצח"מ הולך לבתים פרטיים של נשים שעבדו איתי לאורך 20 השנים האחרונות, מתקשרת לנשים שהיו בנופש באילת, בעבודה, בביקור בחו"ל, ולוחצת עליהן לבוא למשטרה לעדות.

9.      לאחר מכן, מזוז מטעה שוב, ובשיחותיו עם התקשורת בתחילת הפרשה, הוא דיבר על "ריבוי תלונות" נגדי, למרות שלא הייתה אף תלונה, ובכך פתח מסע צייד נגדי.

                              א.         מעולם לא הוגשה שום תלונה נגדי, גם לא בפרשה הזו.

                              ב.         אף אחת לא ביקשה להתלונן, אף אחת לא פנתה מעולם, לא בזמן אמיתי וגם לא אח"כ למשטרה / לארגון / למוסד כלשהו.

                               ג.          מרבית הנחקרות כלל לא דיברו על הטרדה מינית.

                              ד.         כל החקירות של כל הנשים היו ביוזמת המשטרה.

10. מקור משפטי בכיר (מני מזוז) אישר ל-3 עיתונים בתאריך 18.11.07 כי פרקליט המחוז, אלי אברבנאל, אמר כבר בינואר 2007 שצריך לזרוק את התיק של קצב – לפח".

ג. השתלשלות העניינים

                              א.         בתחילת הפרשה הייתי בטוח שתוך ימים התיק ייסגר, עקב חקירה יעילה של המשטרה לחשיפת האמת – וזה לא קרה.

                          ב.         אח"כ האמנתי שהפרקליטות והיועהמ"ש יראו את הראיות ויסגרו את התיק. ונדהמתי שגם זה לא קרה.

                                      ג.      אח"כ האמנתי שהתקשורת תעשה תחקירים וישאלו את השאלות המתבקשות ויראו את הסתירות ויחשפו את האמת, וגם זה לא קרה.

                                     ד.     אח"כ אמרתי: היועהמ"ש ואנשיו טיפסו גבוה מדי, קשה להם לרדת, הם רוצים את ליטרת הבשר, אסכים לנבצרות, כדי שיוכלו לרדת מן העץ ותוך שבועות אחדים הפרשה תסתיים – וגם זה לא קרה.

                                     ה.     ואז ציפיתי שאנשי רוח ומשפטנים דגולים ירימו קול זעקה כנגד הרשעה בטרם משפט ופגיעה בזכויות יסוד, אך גם הם שתקו.

                                      ו.      ואז אמרתי עסקת הטיעון היא הוכחה שהכל השמיצו לריק, עסקת הטיעון היא ההוכחה שצדקתי, ההאשמות הופרכו וההר הוליד עכבר, וכך יתייחסו לפרשה העגומה, אך גם זה לא קרה.

                                      ז.     ואז בא התצהיר של מזוז לבג"ץ שהודיע כי א'-1 שקרנית וא'-2 לא אמינה, המאשר למעשה כי ההאשמות שקריות, אמרתי, כעת הציבור לפחות יראה שצדקתי. אבל מזוז דרש וקיבל צו איסור פרסום על התצהיר.

                                     ח.     ואז אמרתי, אני אלך בדרך הקשה, ולא יאמרו עוד הקלו עימו בהסדר הטיעון, אבטל את הסדר הטיעון, איאבק על חפותי, כדי שייפסק הלינץ' ותופסק הרדיפה, וציפיתי שיאמרו כל הכבוד, הבה נניח להליך המשפטי לבדוק את כל חומר החקירה, אבל גם זה לא קרה.

                                     ט.     ואז פרקליט מחוז ירושלים וראש המדור הפלילי ואפילו התובעת בפרקליטות אומרים שאין מנוס מסגירת התיק, וכלום לא קרה, והיועהמ"ש החליט להעביר את התיק מפרקליטות מחוז ירושלים לפרקליטות מחוז המרכז, לבדיקה נוספת, אבל גם את דעתם הוא סירב לקבל.

ד.

1.      לגירסתי, שמסרתי אותה ונשארה איתנה ועקבית במשך 32 חודשים לא נמצאה שום סתירה או שקרים.

2.      אוי לו לכל אדם שאישה מחליטה להעליל עליו, ואין לו שום הוכחות, הוא מרוסק. תשמעו מה השופט טימן אומר בעניין זה, מזל שלי שהיו הוכחות.

3.     

v     אילו חששתי, לא הייתי מפטר עובד שסרח.

v     אילו חששתי  לא הייתי מדווח ליועמ"ש על ניסיון סחיטה.

v     אילו חששתי לא הייתי מסרב להשיב לטלפונים שלהן.

v     אילו חששתי לא הייתי מסרב לבקשתן להתקבל לעבודה בבית הנשיא, סירבתי כי ידעתי שהן גרועות.

v     אילו חששתי – לא הייתי מבטל את הסדר הטיעון.

4.      וכשאנו מצליחים להוכיח שהמעלילות שיקרו בעדותן, גם ע"פ הודעת הפרקליטות לבג"ץ - אסור להגיש נגדן כתב אישום משום הטענה המגוחכת, כדי לא להרתיע נשים להתלונן. הדבר עומד בניגוד לערכי היסוד של צדק ואמת במשפט. אוי למערכת המשפט הנותנת לגיטימציה לעדות שקר.

5.      עו"ד אביגדור פלדמן, שבוע בלבד לאחר שקרא את חומר החקירה, אמר שהתיק הזה הוא חלום של כל עו"ד מתחיל וכי אני חף מפשע – גם אז לא האמנתם.

6.      בין התוקפים אותי רבים המתיימרים להיות יפי נפש, נאורים, שוחרי צדק ואנשי אמת, אבל הם למעשה אנשים אפלים, צמאי דם, צבועים ומתחסדים, עם רגשי עליונות והתנשאות. רבים מאלה המתיימרים להיות ישראל היפה, התגלו בפרשה זו במלוא כיעורם. בפרשה זו יש רדיפה ועלילה נוראית, במיוחד בקרב המשכילים.

7.      הפוליטיקאים ועיתונאים מסויימים נשפו לאורך כל התקופה בעורפו של היועהמ"ש לממשלה. בעיניים רושפות אש ועם קצף על השפתיים. ואיש לא פצה פה. שיתוף הפעולה הזה הוא מסוכן לדמוקרטיה.

8.      בפרשה זו נפגשו מקארתי, קפקא ואסתרהאזי. אצל דרייפוס היה איש מצפון אחד שזעק בקולי קולות. אצל ג'ו מקארתי המערכת והתקשורת רדפו מאות ואלפי אנשים, כאן המערכת והתקשורת רדפו אדם אחד.

9.      לא היה בתולדות המדינה מסע כזה של שיסוי, רדיפה ושנאה, כלפי אדם בודד. מעולם לא נרדף בצורה כֹּה אובססיבית, בלהט כזה. מעולם לא נחקר איש ציבור על כל מערכות חייו במשך 30-20 שנה, מבלי שהוגשה תלונה כלשהי נגדו. איש מכם לא היה עומד בפני חקירה כ"כ יסודית ומקפת. איש מכם לא היה מחזיק מעמד.

10. משפט הרחוב נוהל ללא הפרעה. חומרי חקירה סודיים, חסויים, הודלפו ללא הפסקה. אנשי משטרה בכירים תידרכו את העדות במהלך החקירה. אנשי פרקליטות גילו להן מה נאמר, מי העיד נגדן, חברי כנסת נפגשו עם העדות ואיפשרו להן לדעת מה כל אחת אומרת, הפרסומים המפורטים אפשרו להן לתאם עדויות ללא הפרעה, משרד המשפטים הדליף את חומרי החקירה הסודיים ביותר, מאורגנים, מקוטלגים ומרוכזים יחד.

11.  בתחילה חשבתי שהטעויות הן בשגגה, אולם כשקיבלתי את חומר החקירה נדהמתי, ורואים את הזדון. ככל שהזמן חולף, וככל שההאשמות הופרכו והתרסקו, ככל שנוספו ראיות לטובתי, גבר התסכול של רודפיי, גברה ההסתה נגדי וההכפשות התעצמו. ככל שנחשפים יותר פרטים מהפרשה – מתברר גודל הזדון, הרוע, והרדיפה, רואים את הפזיזות.

12.

                                 א.         לא היה תקדים שבו נשים אשר לא התלוננו מעולם – מגייסות יחצ"ן כבר בתחילת הפרשה כדי לנהל קמפיין בתקשורת, בעיצומה של חקירה משטרתית. אני שהואשמתי, לא לקחתי בחודשים הראשונים לפרוץ הפרשה יחצ"ן. דובר מרץ הפך ליחצ"ן של א' מבית הנשיא. דובר סיעת חד"ש הפך לדובר של א' ממשרד התיירות. א' ממשרד התחבורה היא בעצמה יחצ"נית ודוברת.

                                 ב.         מערכת יחצנית שניהלה קמפיין ועיוורה את עיני היועמ"ש, הפרקליטות והמשטרה, שיבשה חקירה, והרשויות לא עשו מאומה כדי לבלום זאת, חרף תלונותינו.

                                  ג.          ארגונים מסוימים הכריזו כי הם רואים במערכה שמנהלים נגדי מנוף לחיזוק הארגון שלהם ומנוף לגיוס כספים, והיועהמ"ש החליט כפי שהצהיר, להשתמש בפרשה זו כמנוף למאבק בשחיתות.

                                 ד.         מעולם לא נערך שום תחקיר מי מממן, מי מארגן ומי עומד מאחורי המערכת היחצנית שלהן ? מדוע רשויות שלטון מתבטלות בפני מערכת יחצנות? למי שילמו? וכמה שילמו ? מי הדליף למי ?

                                 ה.         האם ה"קרן החדשה" – המחוברת ליחצ"ן של א' מבית הנשיא, ניסים דואק – היא מחוברת למאבק המאורגן נגדי ? האם העיתונות שילמה לאחדות מהנשים ?

13. כל מעליל - הפך להיות גיבור בעיני הפרקליטות, המשטרה, הפוליטיקאים והתקשורת. איש לא בחן בשנתיים הראשונות את אמיתות העדויות.

14. הקלות הבלתי נסבלת והמחרידה להעליל עלילות שקר ולגרום להתרסקות אדם, במהלך חקירה וללא משפט. ללא בדיקה מעמיקה וללא זהירות ואחריות. ריסקו את חיי וחיי משפחתי.

15.  שום מדינה דמוקרטית לא היתה סובלת התערבות בוטה של עיתונאים ופוליטיקאים בחקירת משטרה, כפי שרואים בחומר החקירה.

16. הכרזותיו של מזוז, ממש בתחילת הפרשה, במהלך החקירה המשטרתית, קבעו את "רוח המפקד", קבעו את כיוון החקירה למשטרה, לפרקליטות, נתנו למעלילות שחיכו לשעת כושר לנקום, לאירגוני הנשים לשפוך את דמי, לערוך לי לינץ',  בעקבות זאת הלעיטו את המשטרה במכתבים אנונימיים על דברים שלא היו ולא נבראו על רומנים, על האזנות סתר , על קבלת כסף תמורת חנינות ממש כמו בימי מקארתי, ונוצר מפגש אינטרסים של גורמים שונים.

מזוז בהכרזותיו השפיע במישרין על עדים ובכך שיבש את החקירה וגם את הליכי המשפט.

17. הגורמים האינטרסנטים לא היו צריכים לפעול בתיאום ובאופן מאורגן, אבל קפצו על העגלה כשבאה להם ההזדמנות. הייתה להם מטרה משותפת: לפגוע במעמדי הרם.

§         היה מי שביקש לנקום כי לא נעניתי לדרישותיו.

§         היה מי שהעליל לאחר שהאשמתי אותו בניסיון סחיטה.

§         היה מי שנקם כי פיטרתי אותו מהעבודה.

§         היו מי שחיכו לשעת כושר והזדמנות כדי לנקום ולתפור לי תיק, כדי להשפיל.

§         היו מי שרצו לפגוע, כי נפגעו מפעילותי כנשיא.

§         היו מי שעל גבי רצו להתקדם ולהתפרסם.

§         היו מי שרצו להשתמש בי כמנוף לחיזוק הארגון שלהם.

§         היו מי שרצו להרחיק מעצמם ביקורת בנושאים אחרים ורצו למצוא חן בעיני התקשורת.

§         היו מי שלא סלחו על שניצחתי את שמעון פרס בבחירות לנשיאות.

§         היו מי שסימנו אותי כמטרה מהיום הראשון שנבחרתי לכהונת הנשיא.

§         היו מי שרצו למנוע בעדי לשוב לחיים הפוליטיים ולהתמודד על ראשות הממשלה, לאחר תום כהונתי כנשיא המדינה.

כל אחד בנפרד נתן יד לעלילות הכזב, כאשר אחד מחפה על השני ומקבל גיבוי במערכת.

18. סקר פופולריות בידיעות אחרונות הראה 71% תמיכה ציבורית במשה קצב בעת כהונתו כנשיא המדינה לפני הפרשה (כמו נשיא ביהמ"ש העליון והרמטכ"ל).

19. במדינות טוטליטריות, כשרוצים להפיל מנהיג, מעלילים עליו שהוא גנב ומושחת. הם טועים. יותר פשוט להעליל על הטרדה מינית ואונס, זה נשק יעיל יותר לחיסול איש ציבור. לא צריך הוכחות בניגוד לעבירות מרמה ושחיתות, איש לא יכול להתגונן מול אשמה כזו.

20. הכותרות השקריות במעריב הן דוגמאות לסממנים של משטרים אפלים:

§         "פסיכיאטרית הוזמנה לבדיקת הנשיא בבית הנשיא, הוא בדכאון". כותרת ראשית.

§         "אנשי קצב סייעו לרוזנשטיין להימלט" - כותרת ראשית.

§         מאמרים של עיתונאים בכירים בעיתון הקוראים לרעיית הנשיא להתגרש מבעלה.

§         ידיעה שקרית כי הגב' קצב הגישה לפני 15 שנה בקשה לביה"ד להתגרש מבעלה.

§         עורך מעריב כותב מאמר מיוחד על "הריאיון הבלתי נשכח של משה קצב עם יאיר לפיד", ריאיון שמעולם לא נערך, לא עם יאיר לפיד ולא עם עיתונאי אחר.

§         כתב מדיני במעריב, אשר כתב בהרחבה ובשנאה תהומית, מפרסם רק כעבור 10 חודשים, בערוץ 2, כי הוא יודע בוודאות זמן רב לפני פרוץ הפרשה שההאשמות הקשות של א' מבית הנשיא הן שקריות. מדוע שתק 10 חודשים? 

יש דוגמאות נוספות גם בעיתונים אחרים.

    

21. העיתונות לא דיווחה ולא סיקרה את הפרשה, אלא ניהלו מסע רדיפה ושיסוי, תוך שילהוב ההמונים, מבלי שבאמת בדקו מה יש בתיק החקירה.

22. בראיון לגלובס מ-1.7.08 מסרב ארז רותם, כתב ערוץ 2, לחשוף את האופן הקלוקל של הכתבה ששודרה במחצית 2007 בערוץ 2, ומוסיף כי יקח איתו לקבר את מה שנעשה, וכי נתן מילה להנהלת ערוץ 2 שלא יפתח את הפה!!

23. אנו נערכים לתביעות דיבה משפטיות.

24. השופט אדמונד לוי בפס"ד ב-26.2.08 כותב על הפרסומים בתקשורת: "כשופט אני מתקשה להשלים עם הדבר. טמון בו סיכוי ממשי להשפעה, אם לא על ביהמ"ש, הרי על אלו העשויים לשמש עדי מפתח בפרשה. הדבר מאיים להעביר את מרכז הכובד של ההכרעה בשאלת האשמה או החפות, מן הערכאה המוסמכת אל המרקעים ודפי העיתונות".

25. עיתונאים מסוימים אמרו שידעו כל השנים ולא פרסמו. וממתי הייתי אתרוג? ממתי אני זכיתי להגנת התקשורת? הרי אילו היה לכם בדל של מידע - הייתם כותבים בכותרות על איש ציבור בכיר שיש תלונות, טענות נגדו, ובמיוחד ערב התמודדות לנשיאות. מעולם לא היתה שום פניה אלי של שום עיתונאי בנושא זה! הרי ב-20 השנים האחרונות התמודדתי על תפקידים רבים: ראשות הליכוד ב-1993, סגן רוה"מ ב-1996, התמודדתי לנשיאות ב-2000, ו-6 שנים הייתי נשיא. כל השנים לא כתבתם מאומה על כך, לא משום שרציתם להגן עליי. הרי ערכתם בעבר, מאז נבחרתי לנשיאות ועוד קודם, עשרות תחקירים והעליתם חרס.

26. עיתונאי מסוים ממעריב (שלום ירושלמי) פרסם מאמר לפני שנים, זמן רב לפני פרוץ הפרשה, לאחר שנבחרתי לנשיא, ובו קרא לכל מחלקות המשטרה לפתוח בחקירה מקיפה יסודית נגדי, וכתב שבוודאי ימצאו משהו פלילי. ביטוי מובהק של מקרתיזם. והוא עוד טוען אחרי זה שידע אבל שתק. אותו עיתונאי הגשתי נגדו תלונה חריפה לפני שנים, ובעקבות תלונתי הוא סולק ממעמדו ואף הוא נוקם בכתבות מכפישות, ללא הפסק ומשפיע על עדים.

27. אף עיתונאי לא פירסם תחקיר על הפרשה זולת עיתונאי ישר והגון אחד, אף הוא ממעריב. ואף עיתון לא ערך תחקיר מקיף בפרשה, כפי שאמרתי בנאומי ב-1/07.

28.  התקשורת התעלמה ואף הסתירה מידע שהיה ברשותה לטובתי, אפילו גיא פלג מערוץ 2, אמר בכנס תקשורת באילת בתחילת דצמבר 2008 כי התקשורת מסרבת לפרסם חומרים לטובתי. לתקשורת במדינה דמוקרטית תפקיד חיוני בהגנה על זכויות האזרח וערכי יסוד, ולא משנה מהו מעמדו של האזרח.

29. לא היה נושא מאז קום המדינה שבו התקשורת פרסמה כ"כ הרבה מאמרים, שבכוונתם להשפיע במישרין על החלטות ביהמ"ש כמו בנושא הזה ואיש לא פוצה פה.

עשרות פרסומים של עבירות על החוק סוביודיצה, והיועץ המשפטי לא נוקף אצבע כי הפרסומים שרתו אותו להרשיע אותי תקשורתית ע"י הסתה ולינץ, ואיש לא פוצה פה. הפרסומים נעשו בזדון כדי להשפיע על ההליך המשפטי.

30. התקשורת הלכה בעיניים עצומות בפרשה זו, התקשורת הגנה על הרשויות מפני אזרח, ולא על האזרח מפני שרירות לב ורדיפה של רשויות האכיפה.

31. לרשויות האכיפה תמיד יש עוצמה אדירה, כח אדם, תקציבים, טכנולוגיה מתקדמת וסמכויות רבות, ויש בכוחם לרדוף אזרח ויהא מעמדו אשר יהא, ולכן יש לתקשורת תפקיד חשוב.

32. כעת, אני מצטער שניצחתי את פרס, בשנת 2000, ונבחרתי לכהונת נשיא המדינה. חבל שלא הפסדתי לשמעון פרס! חבל שהצלחתי ב-6 שנות כהונתי כנשיא.

33. פוליטיקאים ועיתונאים שעשו לי דה-לגיטימציה  בשנת 2000  ואמרו לפני 8  שנים כי הניצחון שלי מזכיר להם את רצח רבין וכי "ניצחון קצב – סוף לציונות", הם אותם גורמים שליבו את אש העלילה נגדי בשנה השביעית לכהונתי.

ה.  הסדר הטיעון

1.      לא אנחנו יזמנו את עסקת הטיעון, בניגוד להודעתו של מזוז לבג"ץ. הפרקליטות החליטה פה אחד ללכת לעסקה כי ידעו שאין להם ראיות.

ברגע השיא, מני מזוז התקפל והודיע רשמית לבית המשפט שאין בידיו ראיות לאונס.

2.      אחרי שהביא להדחת נשיא ולאחר חודשים של השפלה איומה, חוזר בו מזוז ומודה כי אין לו הוכחות למה שאמר בשיחותיו בתקשורת. 

3.      נשיאת ביהמ"ש העליון כותבת בפס"ד מ-26.2.08  וגם היא מבקרת את מזוז וכותבת: "כיצד ניתן לנהל מו"מ על עריכת הסדר טיעון, בלא שנתקבלה קודם לכן החלטה אם להגיש כתב אישום".

4.      הפרקליטות הודיעה לבג"ץ ביום 6.9.07 (סעיף 22 – בעתירות על הסדר הטיעון), כי "טרם התקבלה החלטה סופית, אם להגיש כתב אישום בתיק". אילו ידעתי כי מציעים לי הסדר טיעון, עוד לפני שקיבלו החלטה על גורל התיק, בוודאי – לא הייתי מסכים לעסקת הטיעון. הם נהגו בפרשה זו במרמה, כחש וסחיטה. הם אמרו שאם אני לא אסכים לעסקת הטיעון – יגישו כתב אישום על אונס (ויש לנו הוכחות).

5.      עו"ד ידוע כתב לי ב-11.6.07 שהודיעו לו מלשכת היועהמ"ש (על דעת מזוז) כי לא יגישו כתב אישום, אם תהיה הודאה בקשרים רומנטיים, וסירבתי.

6.      בוודאי שאלתם את עצמכם פעמים רבות, מדוע היועמ"ש מגן בחירוף נפש על עסקת הטיעון? זאת כיון שרצה להגן על עצמו, ולהסתיר את הטעויות והשגיאות שעשה.

7.      מאז תחילת הפרשה מזוז מתראיין בלי הרף, מכפיש ומשמיץ ואני הבלגתי ולא הגבתי. אני עומד עם ידיים קשורות והוא מכה בי ללא הרף. אבל לא עוד. מזוז עמד בפני 2 אפשרויות סותרות: היעדר הראיות מול אימת התקשורת, ובחר בתקשורת.

8.      השופט אדמונד לוי בפס"ד מיום 26.2.08, כותב ביקורת חריפה נגד היועמ"ש לממשלה והכפופים לו: "אלה נדרשים לעריכתו של חשבון נפש, באשר להתנהלותם אל מול כלי התקשורת... אין זה מתפקידם לעשות נפשות לעמדתם, ונכונים הדברים שבעתיים שעה שעניינו של נאשם תלוי ועומד, וטרם הוכרע... מתקשה אני להשלים עם הפער הניכר שבין הרטוריקה ששימשה את גורמי התביעה לבין הפועל היוצא של החלטותיהם... תְּהִיָיה דוֹמַה מתעוררת באשר להתבטאויות פומביות מצדם של גורמי התביעה לאורכה של הפרשה".

9.      ולמרות הביקורת של בג"ץ, גם אחרי פס"ד מ-26.2.08 הוא מצפצף על הבג"ץ וממשיך להתראיין ולתקוף ולהשמיץ בראיונות (לארי שביט, לנחום ברנע ולבן כספית) ב-3 עיתונים מ- 1.3.08.

10. למה הסכמתי להסדר הטיעון :

                                     א.         פעלתי כדי לעצור את הלינץ'.

                                     ב.         הסדר הטיעון היה מינורי ופעוט: לפני כ-10 שנים חיבוק למישהי סביב מותניה, חיבוק ונשיקה למישהי באופן חד פעמי ביום ההולדת השישים, לאחר 5 שנות עבודה משותפות, וגם ההאשמות המינוריות הן שקריות.

                                      ג.          נמחקו ההאשמות החריפות שהיו קשות מנשוא.

                                     ד.         ציפיתי שיפסיקו את הרדיפה וכדי לשים סוף למסע ההסתה והייסורים.

                                     ה.         כדי להוכיח מיידית לציבור ולתקשורת שההאשמות היו האשמות שווא.

                                      ו.          תיאור המעשים בהסדר הטיעון היו זיכוי לאחר ההאשמות החריפות.

                                      ז.          עו"ד יהושע רזניק אמר (פופוליטיקה 8.4.08): "האם יש מישהו שמאמין שיהיה כאן משפט צדק?"

                                     ח.         המלחמה לחפות יקרה יותר מהסדר הטיעון.

                                     ט.         המאבק לברור האמת קשה יותר מהסדר הטיעון.

11.  הברירה הייתה בין שנתיים של סבל וייסורים, הכפשות בתקשורת, הוצאות כספיות אדירות, התעללות במשפחתי – עברנו די והותר בשנתיים האחרונות ואני בחרתי בדרך הקשה.

12. עוה"ד פלדמן אמר לי: אילולא היית מפורסם ואילו היית עשיר וצעיר, הייתי אומר לך : בשום אופן אל תסכים לעסקת הטיעון ולך למשפט כי הזיכוי וודאי !

13. נשיאת ביהמ"ש העליון כותבת: "עובדת כתב האישום שתיארו מעשים, ללא נגיעות באיברים אינטימיים, ללא "אלמנט מיני" מובהק במעשים וללא תיאור עובדתי של לחץ משמעותי שהופעל על המתלוננת". מובן מדוע אני הסכמתי להסדר הטיעון. אבל מדוע מזוז חתם והסכים להסדר הטיעון? מי הכריח אותו? מי איים עליו?

                          א.         דורית בייניש בדיון בבג"ץ ב-17.7.07, תקפה את הפרקליטות ואמרה:

1. "איך הפרקליטות לא ראתה מבעוד מועד את טענות ההגנה?" גב' בייניש טעתה. פרקליט מחוז ירושלים אברבנאל ראה ולכן הציע לסגור את התיק. אבל מזוז סירב לקבל את דעתו של פרקליט המחוז.

2. "כתב האישום נגד רמון היה חמור יותר מכתב האישום נגד קצב".

3. "כתב האישום בספק אם בכלל מתאר עבירות מין" (ידיעות אחרונות). (תיק אנורקסי)

                  ב.                          דורית בייניש בדיון בבג"ץ ביום 30.10.07 לפרקליטות:

§        "ירדתם מרצח לסטירת לחי" (ידיעות אחרונות)

§        "אין בכתב האישום שום התייחסות לעבירות מין".

§        "אין שום דבר מיני בעסקת הטיעון" (הארץ)

§        אין אפילו נגיעה במקומות המוצנעים אלא רק נגיעה בברך" (הארץ).

                   ג.  דיון בג"ץ 25.7.07 על עסקת הטיעון:

דורית בייניש: "העדויות בכתב האישום אינן מתארות הפעלת לחץ" (הארץ).

14. האם זו שיטה במשרד המשפטים להכין טיוטת כתבי אישום חריפים, ללא ראיות, כדי להוביל חשודים לעסקת טיעון ולכפות עליהם להודות במעשים שלא עשו?

15. ניסו פעמיים לסחוט אותי בפרשה זו: פעם בתחילת הפרשה ע"י מזכירה, ופעם בהסדר הטיעון ע"י מזוז. כמעט נכנעתי בפעם השנייה אך ורק מתוך דאגה למשפחתי, בזעם, שאט נפש ובוּז כלפי רודפיי, אבל לבסוף לא נכנעתי.

     

16. תגרנות בשוק רוכלים: במו"מ לעסקת הטיעון כל פגישה הוסיפו דרישות חדשות, החמירו, לא חיכו להשלמות חקירה. הם רצו רק ביזוי והשפלה כדי להגן על עצמם. הם סטו מעדויות הנשים עצמן, והעלו טענות שאפילו הן, הנשים, לא טענו אותן. רצו בכל מחיר להכתים את תקופת הנשיאות, למרות שלא השיגו ראיות.

17. מזוז לדנה וייס בערוץ 2: "מי שמאיים כי יגיש כתב אישום חמור יותר, אם לא יסכים לעסקת טיעון, עובר על החוק". אכן משרד המשפטים עבר על החוק. זה בדיוק מה שהם עוללו.

18. פרופ' קרמניצר, מומחה למשפט פלילי, אומר ל"הארץ" (16.1.09): "הדבר הכי מסוכן ומפחיד זה שאם נפנפנו בטיוטת כתב אישום שלא האמינו בה, כמצע להשיג הסדר טיעון, זה עניין של חוסר יושר וחוסר תֹם לב".

19. בעקבות תיאור המעשים בעסקת הטיעון ומחיקת יותר מ-90% מהאישומים (בהם כל האישומים החמורים), ציפיתי כי התקשורת והפוליטיקאים יאמרו שהם שמחים כי הכתם הקשה הוסר מעלי, אך לתדהמתי הם דווקא הגבירו את ההתקפות, מבלי שאיש מבין התוקפים קרא את חומר החקירה.

§         ציפיתי שישבחו אותי על ביטול הסדר הטיעון, אבל דווקא הגבירו את הלינץ' וההסתה נגדי.

§         התפללתי שאכן בג"ץ ייענה לשש העתירות ויבטל את הסדר הטיעון.

§         העדפתי שבג"ץ יורה למזוז לבטל את הסדר הטיעון, ציפיתי שבג"ץ יאמר למזוז להגיש כתב אישום אם יש ראיות, ואם אין לו ראיות או אם אין סיכוי סביר להרשעה אז שיסגור את התיק.

20. המכפישים מתוסכלים, כי מזוז לא סיפק את הסחורה ולא הביא את הנידון לעמוד התלייה, לגרדום. הם הכינו את הגרדום שנה, הזמינו את ההמונים לתלייה, ולפתע אין תלייה.

21. ביום שבו הודעתי על ביטול ההסדר, הפרקליטות מגיבה ואומרת: "הוא רוצה מלחמה תהא מלחמה" (ידיעות אחרונות, 9.4.08) – שפת כנופיות של העולם התחתון. ביטול עסקת הטיעון עורר זעם וכעס רב אצל היועהמ"ש.

                   

22. הסיבה העיקרית לביטול עסקת הטיעון – אפילו האישומים הקלים היו שקריים. סיבות נוספות :

§         אחת הסיבות, ולא העיקרית שבהן, היא האמור בפס"ד של הבג"ץ על 6 העתירות מ- 26.2.08 כאילו הסדר הטיעון הקל עימי.

§         העובדות בהסדר אינן עבירות וחלקן אינן נכונות.

§         הסדר הטיעון נתקבל לאחר איומים וסחיטה. יש בהסדר הטיעון טענות שכלל לא נאמרו ע"י הנשים.

§         אזרחי ישראל, בוודאי לא יודעים מה היה כלול בהסדר הטיעון, כי בקושי התקשורת דווחה על המעשים שיוחסו בהסדר הטיעון.

23. לאחר התלבטות קשה החלטנו, גילה ואני, ילדינו והפרקליטים, לבטל את עסקת הטיעון שבה הייתי צריך להודות בעבירות שלא היו ולא נבראו. ידענו כי החלטתנו תוביל לנקמה, ידענו שמזוז ינסה לתפור את התיק ביתר שאת. ידענו שהוא יגיש כתב אישום גם ללא ראיות, ללא הוכחות וללא עובדות. ואעפ"כ החלטתי לבטלו.

24. המפגינים בכיכר נגד הסדר הטיעון לא היו אנשים נבערים מדעת, אלא אנשים משכילים, שלא מחשיבים את ערכי המשפט והצדק, ובראשם שרת החינוך של מדינת ישראל. כך היא מחנכת את הילדים לחריצת דין בלא משפט?

25.  לאחר ביטול הסדר הטיעון, היו פרשנים בתקשורת שדרשו כי מזוז ימשוך ידיו מהטיפול בפרשה ויעבירה לידי מישהו אחר והזכירו את פרקליט המדינה, משה לדור, אולם מזוז התנגד ואמר שזה עלול להימשך חודשים רבים, והנה חלפה כמעט שנה עד שקיבלו החלטה.

ו.

v     פרקליט המחוז אברבנאל קרא את חומר החקירה יותר מהיועמ"ש. הוא בקיא ומנוסה יותר מכל אדם אחר. ואם גם ראש המדור הפלילי בפרקליטות, עו"ד אפרת ברזילי, הציעה לסגור את התיק, מדוע לא קיבל מזוז את עמדתם?

v     מזוז גם לא קיבל את עמדת המפכ"ל בתחילת הפרשה, למחוק את הסעיפים החמורים, כי ידע שפירוש הדבר הוא סגירת התיק.

v     אני חושש שמזוז ולדור לא ראו את כל החקירה.

v     מזוז החליט להגיש כתב אישום חריף על עבירות חמורות, רק משום שהוא יודע כי על עבירות אחרות הוא צריך לסגור את התיק.

1.           הפרקליטות אמרה לבג"ץ: "אנו יודעים שסוגרים לאיש ציבור תיק. האיש אומר, עלילה, שפכו את דמי. התחושה הזו הייתה קשה ליועמ"ש לממשלה, ולאנשי הצוות". מדוע זו תחושה קשה לסגור תיק לאיש ציבור? האם זה יכול להיות שיקול? ואיש מבין יפי הנפש לא פצה פה. הקוטביות הגדולה הייתה בין הודעת הפרקליטות לבג"ץ לבין הכרזות היועהמ"ש לתקשורת בפרשה.

2.        הפרקליטות כותבת לבג"ץ: "הפער בין ינואר ליוני אינו ומעולם לא היה חד וחריף כפי שהצטייר בציבור"- האם הם עיוורים? והרי היועמ"ש עצמו יצר את הפער בהדלפות ובתדרוכים לתקשורת.

3.        משה לדור רק לפני שבועיים אמר שהתיק גבולי ובעייתי, אבל פתאום אין להם ספק, למרות שלא נוספה שום ראיה נגדי בשנה האחרונה.

4.           חמור מכך: באוקטובר 2006 המשטרה המליצה להגיש כתב אישום על סעיפים שאפילו לא נחקרתי עליהם, וזאת כאשר החקירה בעיצומה ואיש מבין הנאורים והליברלים לא פצה פה.

5.           המלצת המשטרה פורסמה בהרחבה בכל כלי התקשורת, עוד לפני תום החקירה, בכך המשטרה השפיעה על עדים שהוזמנו רק אח"כ למסור עדות ואיש מהנאבקים למען זכויות אדם לא פצה פה.

6.           וכאשר פרקליטות מחוז ירושלים חושבת כי צריך לסגור את התיק, ואעפ"כ היועהמ"ש לממשלה מחליט להעביר את התיק לפרקליטות מחוז המרכז – איש לא פוצה פה.

7.                   כאשר עו"ד באומהורן מודיעה על התפטרותה מהתיק ומתברר שגם היא לא סומכת על עדותה של א'-2 לבדה, למרות ששנה וחצי קודם לכן כבר ידעה שא-1 איננה כלולה בשום תנאי בכתב האישום, וגם אז איש לא פוצה פה.

8.                   כאשר המשטרה המליצה להגיש כתב אישום נגד אולמרט, כולם נזעקו שאין זה מסמכותה. לעומת זאת, כאשר המשטרה המליצה בפרשה שלי, איש לא פצה פה. וכן ביחס להדלפות, נערך דיון מיוחד בכנסת וכן ביחס לחזקת החפות וביחס לסוביודיצה, כולם הזדעזעו מפרשת אולמרט, אבל שתקו בפרשה שלי.

9.                   כל כלי התקשורת דיווחו לאורך כל התקופה שמזוז נחוש להגיש כתב אישום. הופתענו שהוא העביר את התיק לצוות פרקליטים נוסף בת"א לבדיקה נוספת. הרי בפרקליטות מחוז י-ם כבר בחנו והחליטו לסגור את התיק.

10.              וכאשר צוות הפרקליטים ממחוז ת"א והמרכז, עו"ד רונית עמיאל ועו"ד ניסים מירום, הגיעו למסקנה שאי אפשר להגיש כתב אישום, שוב איש לא פצה פה.

11.               אני פעלתי ע"פ ערכי הנורמה הציבורית והחלטתי לצאת לנבצרות מיד עם הודעת היועהמ"ש על כוונתו להגיש כתב אישום. ועשיתי זאת למרות שאין שום חובה חוקית לעשות כן.

12.              דוגמא אופיינית להשפעת הלינץ' התקשורתי: פרקליט המדינה הופיע בכנס משפטנים בנווה-אילן (14.11.08) ושם נשאל מדוע החמירו עם רוה"מ והביאו להתפטרותו, ומדוע הקלו עם נשיא המדינה, ולא עצרו אותו במהלך החקירה.

13.              בתאריך 15.1.07 כתבתי למזוז מכתב מפורט ומנומק. הצעתי לו לערוך את השימוע בטרם יכריז על כוונתו, או בטרם יחליט - הצעתי לו לדחות החלטתו בינואר עד לאחר השימוע והסברתי כי ההחלטה - היא עונש עבורי ללא חזרה, שכן בהחלטתו עלול להרוס את חיי. בדיעבד התברר שצדקתי, אילו נענה להצעתי, הוא היה חוסך הרבה דם. הוא סירב לבקשתי. כבר אז ראיתי שהם סימנו מטרה. גם השופט א. ריבלין סבר כך, והוא כותב בפס"ד של הבג"ץ: "טוב שהיועמ"ש יימנע קודם לשימוע מלהביע עמדה מטעמו וליתן פומבי למסקנותיו הבלתי מגובשות, כפי שהתברר בדיעבד".

14.              מזוז עצמו מודה ואומר: "השימוע שינה את ראייתנו בתיק", כשהסביר מדוע חזרו בהם מטיוטת כתב האישום החריפה, מינואר 2007. השימוע היה במאי 2007, ומאז נוספו ראיות לטובתנו, מדוע שוב שינה את ראייתו בתיק במרץ 2009? מה גרם לכך? הרי לא נוספו ראיות חדשות נגדי?

·         מדוע בעקבות השימוע שינית את דעתך?

·         מדוע המתנת שנה כדי להגיע למסקנה הזו?

·         היה לך כוח אדם, תקציבים, עורכי דין נבחרים, חוקרים, טכנולוגיה מתקדמת. יכולתם להגיע לאותן מסקנות כבר לפני השימוע.

·         האם המשטרה התרשלה בחקירה?

·         האם לא הציגו בפניך את כל חומר החקירה? או שעיוותו את הממצאים?

·         מדוע כפית את דעתך על 5 הפרקליטים – שהציעו לסגור את התיק?

·         האם לא קראת את כל חומר החקירה לפני השימוע?

·         או שלא היה לך אומץ להודות שטעית בינואר?

15. בכיכרות ובתקשורת רצו לקבוע מי דובר אמת ומי מעליל, מי יואשם, במה יואשם. מה העונש. אחד הפרשנים המשפטיים כתב כי מזוז הפך את הפרשה ל"משפט ראווה". אפילו שופטי ביהמ"ש העליון בדימוס חשין ודורנר אמרו שלא ניתן לקיים משפט צדק.

16. לאחר שהופרכה עדותה של א-1 מבית הנשיא והתברר כי גם עדותה של א-2 ממשרד התיירות חלשה, רואים בחומר החקירה איך חוקרי משטרה, פוליטיקאים ועיתונאים מסוימים לוחצים על הנשים כדי שיסלימו ויחריפו את עדותן. לאחר שחרצו דין בתקשורת, חששו שהתיק ייסגר וכולם רצים לחפש נשים נוספות כדי שיוכלו באמצעותן להצדיק את הלינץ'. וכך הודיעו בקול תרועה שמספר המתלוננות עלה ל 12-10. ושום גורם, לא שואל איך קרה לפתע, שהעדים מחריפים את עדותם מחקירה לחקירה, ואיך פתאום גדל מספר הנשים המוזמנות לחקירה, למרות שאין תלונה.

17. ככל שהופרכו העדויות והראיות, כך גבר התסכול שלהם, גבר הזעם והאובססיביות. ואומנם הפרקליטות אמרה שהתיק הזה מתסכל אותם.

18. לא היה מצב שבו הוחלט על כוונה להגיש כתב אישום, ואחריו נמשכה החקירה עוד תקופה ארוכה כ"כ וזה אומר דרשני! אנו לא עכבנו את החקירה אפילו לא יום אחד. הייתי תמיד זמין לחקירה ללא שום עיכובים והשהיות. ביטלתי יציאה לחופשה כאשר אני ומשפחתי בדרך והמאבטחים כבר במלון, כדי לא לעכב חקירה. שנתיים ויותר אחרי תחילת החקירה, באוקטובר, בנובמבר ובדצמבר 2008 עוד המשיכו בחקירה.

19.

                                     א.         איש מבין מקבלי ההחלטות שקובעים את גורלי, זולת חוקרי המשטרה, לא ראה אותי, לא שמע אותי, לא שוחח עימי, לא אנשי הפרקליטות, לא היועמ"ש ולא ר' אח"ק. איש מבין הפוליטיקאים, הפרופסורים למשפט, המפגינים, העותרים לבג"ץ, העיתונאים וגם שופטי העליון לא קראו את חומר החקירה ולא ראו שום ראיה.

                                     ב.         כן, יש ראיות והן לטובתי ולאחרונה נוספו רק ראיות חדשות לטובתי. המעלילות ותומכיהן לא הביאו, לא ראיה ולא חצי ראיה. אילו היו לפרקליטות ראיות – הם לא היו הולכים להסדר טיעון.

                                      ג.          אחרי שהוא פמפמו בתקשורת ועוררו ציפיות בציבור, האם מישהו האמין שהם יודו שטעו ויסגרו את התיק?

                                     ד.         ובכלל איך אפשר להתייחס להחלטות מזוז באמון? לפני שנה טען שאין לו ראיות לאונס והסתפק רק בנגיעה ברגליים, וכעת פתאום שוב יש ראיות, למרות שמאז עסקת הטיעון, לא נוספו ראיות חדשות נגדי, אלא לטובתי.

                                     ה.         מתי מעל מזוז בתפקידו – אז או היום?

                                      ו.          32 חודשים יש לכם ספקות, כך הכרזתם שוב ושוב, ופתאום אין ספק שאין סיכוי "סביר להרשעה" כפי שהחוק דורש?

                                      ז.          מזוז אמר לבג"ץ כי הוא לא ישן בלילות בגלל הספקות שיש לו בתיק, ופתאום נעלמו הספקות, מבלי שנוספו ראיות חדשות?

                                     ח.         עושים "שופינג", כדי למצוא תובע שיעמוד מאחורי התיק, לאחר שכ"כ הרבה פרקליטים אמרו לסגור את התיק.

                                     ט. הפרקליטות הודיעה לבג"ץ ש-12 פרקליטים תמכו פה אחד בהסדר הטיעון. כ"כ הרבה פרקליטים מצמרת המשפט הסכימו שאין פה ראיות לאונס.

20.    במשך למעלה משנתיים עמדתי חסר אונים מול המתקפה התמנונית, ולא היה לי למי לפנות. מה יעשה אזרח ישראלי, חף מפשע, שעומד לבדו בזירת הגלדיאטורים והכל חובטים בו (היועמ"ש, המשטרה, הפרקליטות, העיתונאים, הפוליטיקאים), והוא עומד לבדו ונלחם על נפשו? לא היה לי בפני מי להתלונן. גם כאשר אדם זועק כי רודפים אותו ושהוא חף מפשע, אומרים לו, למה אתה זועק!

21.    אם זה קרה לנשיא, מה עלולים לעשות לאזרח הפשוט, אילו כוחות ועוצמות בידי בעלי שררה שמעלילים ורודפים את האזרח, והאזרח לא יכול להתגונן. אם לי עשו זאת, עשו זאת  בוודאי לאזרחים רבים מאוד נוספים.

22.    אני מתנצל בפני מאות אסירים שבמשך 7 שנים כתבו לי בקשות חנינה, ובהנמקות כתבו שתפרו להם תיק, ואני לא האמנתי להם. אסור שחיי אזרחים, כבודם ומעמדם יהיו כמו ברולטה רוסית.

ז.                   

1.      מזוז, לאורך כל התקופה, וגם עד לאחר פסיקת הבג"ץ מ-26.2.08, לא מפסיק להתרברב כי הוא הצליח להביא להפלת נשיא המדינה, כי הוא יזם את החקירה. כי הוא דחה את המלצת פרקליטי המחוז לסגור את התיק, אבל הוא העדיף להסכים עם הפוליטיקאית יחימוביץ' בפרשה.

2.      לפרקליטות ולמשטרה יש תפקיד חיוני במאבק בשחיתות אבל את המאבק יש לנהל רק בדרכים חוקיות.

                         א.         בוודאי רבים אומרים, נכון לא היו תלונות, אבל היו שמועות, ואני מסכים שגם אז הכרחי לנהל חקירה.

                         ב.      אבל חקירה מנהלים בזהירות, באחריות, באובייקטיביות, בשיקול דעת וביסודיות, מתוך מטרה להגיע לאמת. ולא באובססיביות, בשטחיות ובלהיטות להרשיע ולא בהדלפות ולא בסימון מטרה.

                          ג.          חוקרים את כל כיווני החקירה ולא רק כיוון חקירה אחד. אילו חקרו כיווני חקירה נוספים, בוודאי היו עומדים לדין אחרים ולא אני.

                         ד.      מנהלים חקירה בנחישות ובתקיפות, אבל לא ע"י שימוש לרעה בעוצמה ובסמכות השלטונית. יש למשטרה תפקיד חשוב בחיי המדינה, אבל אסור שהם יתעמרו, ירדפו וירמסו בדרכם את האזרחים.

                         ה.      אין לי ביקורת על כל הפרקליטות כפרקליטות, עובדה ש- 5 בכירים בפרקליטות המדינה אמרו שצריך לסגור את התיק.

                          ו.       אין לי ביקורת על המשטרה כמשטרה, אני משבח את מפכ"ל המשטרה משה קראדי שחלק חודשים רבים לפני הסדר הטיעון על דעתו של הצח"מ בפרשה זו. (המפכ"ל בראיון למעריב ב-11.06). ואילו קיבלו את דעתו, הרי שהתיק היה נסגר לפני יותר משנתיים.

                          ז.       מעולם, לא אני ולא פרקליטיי, לא ניסינו להסתתר מאחורי טענות התיישנות או חסינות, כדי למנוע את החקירה.

                         ח.      לא ניהלנו חקירות פרטיות. אוי לנו אם אזרח שלא מפעיל חוקרים פרטיים או שאין לו אמצעים כדי להיאבק לחפותו, עומד חסר אונים מול חוקרים משטרתיים שרוצים להפלילו.

3.      אין תשובה לשורה גדולה של שאלות על החלטות תמוהות, ובין היתר מדוע מזוז כ"כ התעקש? בכיר בפרקליטות אמר למקורביו: לא מובנת הדווקנות הילדותית של מזוז נגד קצב. מתוך חומר החקירה וראיונותיו לתקשורת רואים את הלהיטות שלו, את האובססיביות, הוא דוחף, הוא לוחץ, הוא מבטל את דעת הכפופים אליו.

4.      בני, עו"ד ישראל קצב, כתב עוד בחודש יוני 2007 למזוז לאחר השימוע, מכתב ארוך ומנומק, וגם הוא הפריך את ההאשמות והטענות. בין היתר, ישראל גם התלונן בפני היועהמ"ש על אי סדרים וליקויים חמורים בחקירת המשטרה, והיועמ"ש לא טיפל בטענותיו נגד החקירה המשטרתית.

5.      הייתה ביקורת חריפה וקטלנית נגדו בתקשורת על סגירת תיק האי היווני. האשימו את מזוז כי הוא מתבטל בפני רה"מ, אז רצה להוכיח כי אינו מתבטל בפני נשיא. הוא ראה בפרשה שלי את כרטיס הכניסה שלו למועדון האליטות.

 להלן כמה מקרים להבנת ההיסטוריה של המחלוקות בין היועהמ"ש לביני:

                          א.         מזוז אמר עם מינויו לתפקיד, כי "עדנה ארבל סימנה מטרות" – אני הגבתי ואמרתי לתקשורת כי דברי מזוז הם "כתם בקודש הקודשים", בכל המדינות המתוקנות על אמירה כזו של היועמ"ש לממשלה כנגד פרקליטת המדינה, היו מקימים וו' חקירה ממלכתית. לבסוף עשה במה שהוא האשים את עדנה ארבל: סימן מטרה.

                          ב.         ההבנה לסרבנות. הכנס באילת וטקס מינוי שופטים.

      בנאום (10 במאי 2004) בכנס של לשכת עורכי הדין באילת, גילה מני מזוז הבנה לסרבנות ואמר: יש לי הבנה לתופעה של צעירים הנאבקים על אמונות ודעות, לכשעצמה יכולה להיות תופעה חיובית... המייצגת מעורבות ואכפתיות חברתית. זו בשעה שהפצ"ר קבע כי סרבנות המונית היא הפקרת חיים.

      בטקס מינוי שופטים לביהמ"ש העליון ב-24.5.04 (בנוכחותו) אמרתי: עלינו לשלול את תופעת הסרבנות. לתופעה זו השלכות הרסניות על מורל חיילינו, ועל כושר העמידה שלנו.

                           ג.          ההודעה שלי על הצורך במינוי יועהמ"ש למדינה עקב מחלוקות משפטיות בין הממשלה לכנסת, בעניין מועד הבחירות ב-2006 ואף הצעתי לפרופ' סוזי נבות את המינוי.

                          ד.         אולי בפרקליטות כעסו עליי שהענקתי באופן חוקי חנינות בניגוד לדעתם. (הר שפי, ערוץ 7). הודעתי בתקשורת שאני אסרב להעניק חנינה לסמיר קונטאר בתקופת עסקת טננבאום או למרואן ברגותי. עבורם זה "ייהרג ובל יעבור".

                          ה.         אמרתי לעיתונאי (אמנון אברמוביץ) – כי מזוז שיבש כבר בתחילת הפרשה.

                           ו.          צח"מ שלף מהמחשב שלי טיוטות של מכתבים חריפים ששלחתי לסניגוריי לשם התייעצות והיו מיועדות למזוז, אך החלטתנו לבסוף לא לשלוח אליו. הצח"מ הציג בפניו הטיוטות אשר הכילו ביקורת קשה על מזוז, אולי זה הרגיז אותו.

                           ז.          תלונת גילה במח"ש.

o       תלונת גילה למח"ש - לערן שנדר (לשעבר מראשי שלום עכשיו).

o       מח"ש משיב לגילה כי לא מצאו תשתית עובדתית מספקת לחשד  המצדיקה חקירה.

o       עם מינוי ועדת זיילר הזמנתי את מזוז והתלוננתי נגד ערן שנדר על אי טיפולו. עד היום לא קיבלתי תשובה לפנייתי אליו.

o       קצין המשטרה אודותיו התלוננה גילה בשנת 2000, שיתף פעולה עם פוליטיקאי ולחץ על הפרקליטות כדי לפתוח מחדש את תיק החקירה נגד אחי שנסגר לפני 7 שנים.

                          ח.         עמונה

§         2.3.06 – פנינו בתלונה למזוז על אירועי עמונה על התפרעות שוטרים הרכובים על סוסים.

§         28.5.06 – הודיעה פרקליטות המדינה-מח"ש ליועמ"ש של הנשיא כי הוחלט על הגשת כתב אישום נגד שוטר בעקבות פרשת עמונה ויש הליכים נגד 21 שוטרים נוספים אשר כנראה יוגש נגדם כתב אישום.

                          ט.         השוק בחברון

מני מזוז ביטל הסכם שהגיע האלוף גולן עם וועד רבני יש"ע באישור רוה"מ, בעניין פינוי השוק בחברון. הרבנים בקשו את התערבותי כדי להרגיע את הרוחות.

·    01.03.06 – מכתב למזוז בעניין השוק בחברון

·    30.03.06 – תשובת לשכת היועהמ"ש בעניין השוק בחברון.

·    10.04.06 – פניית הרב לאו לנשיא בעניין השוק בחברון.

·    5.04.06 – פניית הרב מאיר מזוז לנשיא בעניין השוק בחברון.

·    11.04.06 – פניית המנכ"ל למזוז בעניין השוק בחברון, בעקבות פניית הרב מאיר מזוז.

                           י.          ואולי הוא נעלב קשות מהנאום שלי בינואר 2007 והחליט לנקום.

                         יא.        ואולי נעלב קשות כי ביטלתי את הסדר הטיעון.

                         יב.        בעקבות תוכנית ההתנתקות פניתי למזוז טלפונית, שלא להחמיר עם בני הנוער המעורבים בהפגנות, אם לא עשו עבירות חמורות ועברם נקי. התערבותי לא מצאה חן בעיניו.

6.      אלו הן העובדות. האם אירועים אלו, כולם או חלקם, השפיעו עליו ושיבשו לו את חוש האחריות, הזהירות, שיקול הדעת המשפטית? איני יודע.

7.      בפרשה זו ובאופן חסר תקדים, היועהמ"ש, בהתבטאויותיו, כבר בתחילת הפרשה, יצר מחוייבויות ומעורבות אישית, שהיה לו קשה להשתחרר מהם. ולכן לא קיבל את דעתו של אברבנאל ולא קיבל את דעת המפכ"ל.

8.      ר' אח"ק לשעבר סנדו מזור אמר בראיון לקול ישראל ב-7.9.08 כי הכלל הוא שכאשר פרקליט המחוז מחליט לסגור תיק – עמדתו מתקבלת. לא היה תקדים במדינת ישראל, שבו פרקליט מחוז רוצה לסגור תיק והיועהמ"ש לממשלה מעכב את סגירת התיק.

9.      עורך דין ידוע פרסם מאמר בעיתונות וכתב שמזוז צריך לעמוד לדין על טיפולו בפרשה שלי על שימוש לרעה בסמכות (ואפשר להוסיף שיבוש חקירה והטעיית בג"ץ). מזוז ראה מדי יום כיצד משבשים את החקירה נגדי אך לא עשה דבר.

10. בחקירות עברו על חוק החסינות: חקרו נושאים הקשורים במילוי תפקידי (בנושא החנינות). כמו כן הוציאו את פלטי השיחות הטלפוניות שלי מתקופת כהונתי כח"כ, ללא אישור הכנסת. פגעו בחיסיון עו"ד-לקוח (שלפו מהמחשב את מכתבי לפרקליטי ועשו בהם שימוש).

11.   לא הוטל איפול וצו איסור פרסום, למרות שהצעתי למזוז ב-5.7.06 כצעד חיוני ומתבקש. האיפול חיוני לא כדי להגן עליי, אלא כדי לחקור ביסודיות.

12. אחרי פס"ד מ-26.2.08 התבררו כי 8 פעמים הטעו את בג"ץ, להלן הפירוט:

1)     אנו לא יזמנו את הסדר הטיעון.

2)     מעולם לא סברנו שיש ראיות להרשעה.

3)     הסדר הטיעון לא הקל עימי.

4)     לפני המו"מ על הסדר הטיעון מזוז לא החליט אם להגיש כתב אישום.

5)     אין חמש תלונות שהתיישנו.

6)     מעולם לא הוגשה שום תלונה למשטרה.

7)     מעולם לא סירבתי  לבדיקת פוליגרף.

8)     לא הודיעו לנו לפני המו"מ על הסדר הטיעון כי סגרו את התיק בעניין א-1.

13.  נשיאת ביהמ"ש העליון כותבת בפס"ד (בסעיף 28) מ- 26.2.08 כי "היועמ"ש הודיע לסנגורים על החלטתו (לסגור את התיק בעניין א-1), בטרם עריכת המו"מ עמם לגיבוש הסדר הטיעון". זהו שקר נוסף שהטעה וביזה את בג"ץ.

                          א.             הודיעו לנו על סגירת התיק רק במו"מ על עסקת הטיעון.

                          ב.             בין ינואר ליוני לא היו שום ראיות חדשות בעניין א' מבית הנשיא - הכול היה מונח לפניהם, אבל העדיפו להתעלם.

                           ג.              החומרים היו בפני מזוז, והוא נתן במשך חודשים רבים לשפוך את דמי, כשהוא יודע שא-1 היא שקרנית, הם נהנו לראות את פרקליטי מתכתשים פומבית עם הפרקליטה של א' מבית הנשיא – ולא אמרו מאומה.

                          ד.             מחומר החקירה מתברר כי כבר במחצית אוקטובר 2006 היה ברור כי א-1 שקרנית ו-א-2 בלתי אמינה.

                          ה.             אבל מאז השימוע, כשהבין שעשה טעות, כל ההתנהלות, כל הפעולות והמעשים שלו מכוונים למטרה אחת: להציל את כבודו.

14.  טיוטת כתב האישום מינואר 2007 היא שהביאה להחרפת הלינץ' התקשורתי, הביאה לנבצרות, והיא שהביאה להכפשת שמי. מזוז פרסם הודעה בינואר 2007 על כתב אישום מרחיק לכת, למרות שכבר בינואר, פרקליטים בכירים הציעו לו לסגור את התיק, ידעו שאין להם ראיות נגדי, וכי יש ראיות לטובתי, למרות שהחקירה אז טרם הושלמה, למרות  שידע שעוד יהיה שימוע.

15. אין בידי מזוז ראיות להרשעה, אבל יש בידיו היכולת לבזות ולהשפיל, יש לו את התקשורת ביד, והוא השתמש בה כדי להשחיר  את פניי.

16. מזוז תדרך את העיתונאים. הוא השתמש בעיתונות עוד לפני תום החקירה כדי להרשיע את הנשיא ציבורית, ללא משפט. הוא בראיונותיו לתקשורת, התיר את דמי. על היועמ"ש מוטלת חובת זהירות, אחריות ושיקול דעת יותר מכל נושא תפקיד ממלכתי אחר.

17. בפרשה זו מדבר מזוז בשתי שפות: שפה אחת לתקשורת – שבה תוקף אותי. ושפה שנייה למערכת המשפט – שבה הגן עליי.

18. שום יועמ"ש לא דיבר מעולם כ"כ הרבה בפני עיתונאים, עוד בטרם הסתיימה החקירה, כמו מזוז בפרשה זו. כך נתן תדרוך לעיתונאים ב-5.10.06 ובו הטיח האשמות. כך נתן תדרוך כתבים ערב כיפור תשס"ז. כך הציטוט בידיעות אחרונות בשמחת תורה תשס"ז משמעותו איום ודרישה להתפטרות. (11.10.06).

19. בראיון לערוץ 10 ב-18.9.06 בהתבטאות חסרת אחריות בשלב כה מוקדם, עוד בטרם קיבל את כל חומר החקירה ולפני תום החקירה, אמר: "אינני מאמין לקצב". מזוז השפיע בכך במישרין על עדים, על נחקרים, על צח"מ על הפרקליטות, ועל התקשורת – הוביל להרשעה ציבורית ושיבש חקירה. מאז הראיון הכול הסלימו והחריפו - התקשורת, המשטרה, העדים והפרקליטות.

20. בראיון לפופוליטיקה בסוף מרץ 2007, חודש וחצי לפני השימוע, אמר כי הנשיא לא דיבר אמת. הכך ייעשה לפני שימוע?

21. דברי מזוז בתקשורת השפיעו על עדות המעלילות ותוכן עדותם של רבים מן הנחקרים. דבריו בתקשורת עודדו שונאים ונוקמים להעליל עלי עלילות שקר, כי ידעו שגם היועהמ"ש מדבר בגנותי.

22. אחת הנחקרות המרכזיות הגיעה לעדות למחרת היום ב-20.9.06 ועדים נוספים שנחקרו בימים שאחרי הודעתו בתקשורת, שזכתה לכותרות ראשיות בכל העיתונים. הרי זה שיבוש חקירה !

בעקבות דברי היועהמ"ש והלינץ התקשורתי היו עדים שהיה להם מידע לטובתי וסרבו למסור עדות במשטרה, אבל אדאג שהם יוזמנו למשפט.

23. כותרת במעריב מיום 11.10.06 מצטטים את מזוז: "הנשיא צריך להתפטר. אילו קצב היה רואה את חומר הראיות היה מתפטר", כך גם בעיתונים נוספים. 3 חודשים לאחר מכן (בינואר) קיבלנו את חומר החקירה, לא היו שום ראיות שם. הוא דיבר בהבל פיו על ראיות שמחייבות להתפטר.

24. מניעת קבלת חומר חקירה:

                         א.         כל הליקויים, הטעויות והסתירות, שחשפנו נתגלו בחומר החקירה, אבל לא קיבלנו את כולו. מדוע הם מסתירים מאיתנו חלקים ממנו?

                         ב.         הפרקליטות העבירה אלינו בינואר 2007 את חומרי החקירה, 20,000 מסמכים באי סדר זדוני ותפזורת, לקח לנו 3 שבועות כדי לערוך סדר בבלגן.

                          ג.          נאלצנו לעתור לבג"ץ ב-22.11. כתבנו שוב ב-30.4.07 ושוב במרץ 2008 ושוב פנינו לביהמ"ש השלום כדי לקבל את כל חומרי החקירה, והם סירבו. מזוז ואנשיו ניסו להקשות עליי להגן על עצמי.

                         ד.         לא קיבלנו דיווח האם השר לבטחון פנים נתבקש לחתום על צו חיסיון ואם חתם.

25. למרות שפנינו אליו כ-10 פעמים במכתבים. לעצור את ההדלפות המכוונות של חומר החקירה לאמצעי התקשורת, ששיבשו חקירה והביאו להרשעה ציבורית, הוא לא נקף אצבע כדי לעצור את שיטפון ההדלפות.

26. כאשר המשיכו להסתבך בשקריהם, הצגנו להם את הראיה והם כמובן הוכו בתדהמה. הסוד הגדול נחשף והם הודו. לא היתה להם ברירה. משרד המשפטים של מדינת ישראל המאשים מדי יום אזרחים בשיבוש הליכי חקירה ומשפט, עסק בכך מדי יום.

27. לתדהמתנו, 1,500 קבצי מחשב של כל חומרי החקירה ערוכים באופן מסודר על גבי דיסק, שהוכנו על ידי משרד המשפטים, הועברו לידי העיתונות, ובתוכם גם חומרי חקירה שסירבו לתת לנו. הדיסק נושא חתימה רשמית של משרד המשפטים.

28. השבוע קיבלנו אישור מהיועמ"ש כי משרד המשפטים העביר לידי התקשורת - מעשה פלילי מובהק במשרד המשפטים, אולם מזוז סירב להורות על חקירה (כמו במקרה עו"ד גלאט ברקוביץ') והסתפק בבדיקה פנימית.

למעשה, מזוז מאשר כי משרד המשפטים שיבש הליכי משפט וחקירה, והוא לא מורה על פתיחת חקירה. מזוז הכריז פעם אחר פעם כי ההדלפות פוגעות בחוק ובזכויות הנחקרים.

29. הפקרות ההדלפות מהווה סכנה גדולה. זה בוודאי שיבוש חקירה, אבל גם הפרת אמון. הנחקרים מפקידים בידי החוקרים פקדון משום היותם של החוקרים עובדי מדינה בכירים. אזרחים חוששים להעיד כי הכל דולף. הבלוף הזה כאילו פרקליטי החשודים מדליפים הוא ספין שנועד להטעות את דעת הקהל.

30. רק במשטרים דיקטטוריים רשויות האכיפה מדליפות לתקשורת את חומר החקירה ולחשוד אסור להגיב ולהתגונן, כי אחרת יאשימו אותו בשיבוש חקירה.

31. (אמוץ שפירא) בקול ישראל ביום 21.2.07 שאל את משרד המשפטים – האם מזוז לא מורה על פתיחת החקירה בעניין ההדלפות משום שהוא חושש שהחוקרים יגיעו גם אליו. דובר משרד המשפטים לא הגיב.

32. ההדלפות המגמתיות מצד רשויות האכיפה היו הסיבה לציד מכשפות חסר תקדים שהתנהל נגדי, ויצר אוירה ציבורית עוינת, כך שלא איפשר לי להגן על חפותי.

33. הרי יש ביניכם עיתונאים שיודעים היטב, כפי שחלק מכם אמרו לי, על שיחות תדרוך שקיבלו ממזוז, כבר בספטמבר, עוד לפני תום החקירה. בדיווחים מגמתיים אלו הוא שיבש חקירה. אבל בתגובתו לעתירות לבג"ץ ב-28.10.07 הוא תוקף את התקשורת "התובעת הרשעה מבלי לקרוא את חומר הראיות".

34. ערן שנדר אומר בראיון לערוץ 1 ב-13.11.07: "הקשיים הראייתיים היו ידועים לפרקליטות וכבר בזמנו הועלו. למעשה הכשל בסוגיה הוא כשל תקשורתי".

35. משה לדור אמר בטקס מינויו לפרקליט המדינה כי "הפער בין הראיות שנאספו בחקירה לבין התחושות בציבור, מוביל לציפיות שהפרקליטות אינה יכולה לממש" הרי אנשי הפרקליטות הם שיצרו את הציפיות בציבור.

והחמור מכל, משרד המשפטים אומר לכם העיתונאים, עוד בשנת 2006, ואתם יודעים מי אמר, כי: "בקרוב יוגש כתב האישום". זה היה ב-2006, כאשר החקירה טרם הסתיימה. כלום אותו גורם בכיר יכול לחזור בו מהבטחה שנתן לכם, בשלב כה מוקדם של הפרשה.

36. מזוז מדבר בתחילת הפרשה בספטמבר 2006, (בראיון לערוץ 10) על "ריבוי תלונות", ורק כעבור 6 חודשים מודה שלא הוגשה שום תלונה.

37. מזוז סימן מטרה מן היום הראשון ולא נתן לעובדות לבלבל אותו. יצא בהכרזות מרחיקות לכת לתקשורת כבר בספטמבר 2006 וגם בפברואר 2008 שעמדו בניגוד להודעות הפרקליטות לבג"ץ וזאת עוד בטרם הסתיימה החקירה ולמרות שהוא עצמו הודיע לבג"ץ, כי טרם החליט אם להגיש כתב אישום, וכל זאת כאשר מונחת לפניו המלצת מחוז ירושלים לסגור את התיק, כבר בסוף 2006.

38. היועהמ"ש, הפרקליטות והמשטרה ידעו שהם יכולים לרדוף ולרמוס ולחרוץ את דיני, רק משום שהתקשורת לא תשאל אותם שאלות, ולא תתנגד. הם היו שבויים בידי הקונספציה שגיבשה התקשורת נגדי.

39. כל תחנוני לאפשר לי לנהל משפט צדק, הוגן, מכובד ולהוכיח את חפותי נתקלו בחומה של שנאה ושיסוי. פרקליטיי שנאבקו להתמודד מדי יום עם הדלפות אינסופיות מצד מערכת מופקרת, פנו שוב ושוב למזוז ואנשיו, בבקשה לעצור את מסע ההסתה ונתקלו בתשובה מלגלגת. הם לא ידעו שאנו מחזיקים בידינו הוכחה חד משמעית, ודאית ומוחלטת לכך שהם ורק הם מנהלים את מסע ההסתה. את משפט הרחוב.

40.  מזוז הודיע: הישארות הנשיא במשכן מפריעה למשטרה להמשיך בחקירה של עובדי המשכן. אבל לאחר שהודעתי על הנבצרות ועזבתי את בית הנשיא לא נחקרו עובדים נוספים בפרשה, בניגוד להודעתו לבג"ץ ולציבור. זו הוכחה נוספת ללהיטות להמשיך להכפיש ולהרשיע ציבורית.

41. מזוז כפה על 3 מאבטחי שב"כ להיחקר, למרות התנגדות השב"כ (ובסופו של דבר הם העידו לטובתי). פגיעה חמורה בשב"כ (בהודעה לעיתונות שיקר מזוז).

42. מזוז מטעה את בג"ץ בתשובה לעתירה של מצגר בבג"ץ, באומרו כי דרש גם מהנשיא להתפטר. להד"ם והוא אפילו הכחיש שאמר דבר כזה, בהודעה לתקשורת. מתי שיקר? לבג"ץ או לתקשורת?

43. ב-7.12.06 באתר NFC נכתב: "בפרשת הנשיא קצב מגבה היועמ"ש מזוז גיבוי עיוור ואוטומטי את משטרת ישראל וקובע כי ההדלפות אינן נובעות ממנה. היכן בדיוק עובדת אשתו של מני מזוז?... מזוז מבלי שטרח לבדוק ממהר חיש קל ופוסק כי המשטרה אינה המדליפה". תלונות נגד המשטרה לא נחקרו.

44. השופטת פרוקצ'ה בביקורת חריפה על היועמ"ש לממשלה, בפס"ד מ- 26.2.08 כתבה: "הודעת היועמ"ש על הכוונה להעמיד לדין את הנשיא בעבירות חמורות ותוכן טיוטת כתב האישום, שיקפו למעשה עמדה ראשונית בלתי שלמה, בלתי ממצה ובלתי בשלה של התביעה לגבי הערכת תשתית הראיות, שניתן לה ביטוי פומבי מוקדם מדי, בטרם הושלם ומוצה עד תֹם תהליך בדיקת הראיות... נוצר רושם כי הודעות התביעה לתקשורת נעשו בטרם נשקלה... היא משפיעה על דעת הקהל ויוצרת מצב נתון חדש ביחס לחשוד. כשמדובר באיש ציבור ישנן השלכות חברתיות מיוחדות".

45. מזוז עצמו הנחה את אנשי הפרקליטות ביוני 2004: "אם יש ספק בדבר קיומן של ראיות מספיקות להרשעה, אזי אין להגיש כתב אישום. על התובע להעריך בעצמו את הראיות". מזוז לא איפשר לכפופים אליו לפעול ע"פ הנחיותיו.

46. השופט ריבלין בפס"ד (26.2.08): "הפעלת ההליך הפלילי צריכה להיעשות בזהירות ובכפפות של משי, בריסון מירבי ובאיפוק, זהירות זו לא אפיינה את התנהלות התביעה במקרה זה. התביעה רתמה את העגלה לפני הסוסים" .

47. דן מרידור הוחלף ע"י דוד ליבאי בועדה שמינה שר המשפטים לבחירת היועהמ"ש לממשלה – זו שבחרה במזוז. מדוע הוחלף ?

48. הוא שגרם לנזק אדיר למאבק בהטרדות מיניות. הוא פגע בקורבנות האמיתיים.

צריך להגן על קורבנות המין האמיתיות, אבל לא להגן על מעלילות, ולגרום להרס חיי אדם. הוא הדליק להבה שהתפשטה למימדים בלתי ניתנים לשליטה.

הוא זרק גפרור לתוך מיכלית דלק.

49. מזוז הוא החוקר, הוא התובע, הוא השופט, הוא המבצע את גז"ד, הוא הפוסק בלי עדויות ומבלי ששמע אותי. מטיל עונש חמור בעצם פרסום החלטתו על כוונתו להגיש כתב אישום.

50. אין מי שיוכל לעמוד מול היועהמ"ש, אם הוא סימן מטרה לפני תֹם החקירה. יש לו עוצמות וסמכויות אדירות. ההחלטה על הגשת כתב אישום, ואפילו ההוראה לפתוח בחקירה משטרתית, יש בה כדי לרסק כל אדם ובוודאי נשיא המדינה.

51. אין שום פיקוח וביקורת על שיקוליו והחלטותיו של היועמ"ש. בידיו סמכויות אדירות, ללא אפשרות ערעור, וכל טעות בשיקול דעתו, בין בזדון ובין בשגגה, היא בגדר אסון. משום סמכויותיו ועוצמתו, רבים חוששים ממנו. חיים ומוות בידיו. ואין בפני מי להתלונן על התנהלותו או על החלטותיו בטרם ייגרם נזק.

52. כל מה שאני אומר – אלה הן עובדות, כל התיאורים מבוססים, ממוסמכים, מתועדים. לא השערות וניחושים, לכל יש ביסוס בחומר החקירה.

53. הביקורת של בג"ץ על היועמ"ש היא חריפה וחמורה ביותר. משפטנים אמרו לי שלא הייתה מאז קום המדינה ביקורת כֹּה קשה נגד יועמ"ש בפס"ד של בג"ץ כמו במקרה זה ואיש לא הזדעזע.

54. התובע הראשי מזוז הוא אחד העדים החשובים להגנה בפרשה זו.

     ח.              

55. לא היה בתולדות מדינת ישראל חקירה פלילית, נגד איש ציבור, שבה התערבו פוליטיקאים בחקירה בטרם הסתיימה.

56. לא היה תקדים שפוליטיקאים מקיימים במהלך חקירה משטרתית עשרות שיחות עם נחקרות ומשפיעים. המשטרה והיועמ"ש יודעים ולא מנסים למנוע זאת.

57. פוליטיקאית, ח"כ, מתייצבת בתקשורת עם תחילת הפרשה, באוגוסט 2006, ואומרת: "שוחחתי עם א-1 היא דוברת אמת, הנשיא צריך ללכת לכלא". המקרתיזם בשיאו.  שנה אח"כ הפרקליטות אמרה לבג"ץ כי א-1 שקרנית. ואיש מבין אנשי המצפון לא פצה פה.

58. בפרשה הזו ח"כים שמו עצמם כחוקרי משטרה, כפרקליטות, כביהמ"ש, ושכחו עקרון יסוד של הפרדת רשויות וזכויות יסוד של אדם. גם זו סכנה לדמוקרטיה. ח"כ מסוימת הוסיפה כי שמעה פרטים מוכמנים מהחקירה. ח"כים דרשו ב- 2/09 להגיש כתב אישום מבלי שקראו אפילו דף אחד מחומר החקירה.

             ט.                      משטרה

1.      המשטרה תדרכה עדים ובהדלפותיה השפיעה על עדים והביאה לתיאום גרסאות. את החקירה אפיינו להיטות, שטחיות ורשלנות. התקשורת והמשטרה הזינו זה את זה. ההתלהמות התקשורתית השפיעה על השוטרים.

2.      החקירה התנהלה באיטיות ובהדלפות מכוונות ומטעות, כדי ליצור דרמה מתמשכת, כדי להשפיע על דעת הקהל וכדי להשפיע על עדים. הם ראו צל הרים כהרים.

3.      הפרקליטות והמשטרה עסקו בהדלפות לתקשורת, והתקשורת נתנה תמיכה וגיבוי עיוור למשטרה ולפרקליטות.

4.      ר' אח"ק – התקשורת תקפה את ניצב יוחנן דנינו על שהמליץ לסגור את תיק האי היווני והאשימה אותו שהוא רך מדי כלפי פוליטיקאים. בפרשה שלי רצה דנינו להוכיח את ההפך ולכן לא קיבל את עמדת המפכ"ל והמליץ על הגשת כתב אישום חריף.

ביום שישי, כשעה לפני שיצאתי מביתי לעימות ב-12/08, הופיע לפתע בביתי בק. מלאכי קצין משטרה ואמר שיש איומים על חיי, והוא רוצה לגבות ממני עדות. עד היום אני לא יודע אם זה היה אמיתי או פרובוקציה משטרתית.

5.      במהלך כל החקירות ראיתי שלא חשוב לחוקרים ולא מעניין אותם מה אני אומר. הם היו מקובעים במטרה. הם כבר החליטו שאני אשם. כלל לא התייחסו לטענותי.

6.      באוגוסט 2006, כאשר אני בעיצומו של ביקור תנחומים אצל משפחת סא"ל שנפל בלבנון, הפעילו צו משפטי לתפישת נכסים, כאשר יכלו להגיע בהפתעה ולקבל כל מוצג ומסמך ללא צו, אבל רצו לבזות. מדוע היה צריך להסתייע בביהמ"ש?  אגב, עשו פשיטה, בדקו אלפי מסמכים ומאות תיקים ואין בהם שום דופי.

7.  הוראת הפרקליטות למשטרה לא להפעיל צו חיפוש מאוגוסט 2006 אלא אם אי אפשר לממשו ללא הפעלתו, אבל השוטרים פעלו בניגוד להנחיות הפרקליטות.

8.  רק 10 חודשים אחרי תחילת החקירה (24.5.07) פנו וביקשו את ספרי ההודעות של הנשיא והמנכ"ל – חקירה רשלנית. הכול היה מונח לפניהם גם קודם לצו. בספרי ההודעות היו טמונים בגלוי שקריהם של א' ממשרד התיירות וא' מבית הנשיא.

9.  שי ניצן ב-17.07.07 משמיע ביקורת על המשטרה: "יכול להיות שהמשטרה שניהלה חקירה ענקית, לא עברה על יומני בית הנשיא, יכול להיות שכשלו" (עמ' 24).

10.     קיים חוסר תיאום בין תמלול החקירות לעדויות החתומות.

11.      לא נערכו תרשומות ותמלולים של שיחות בין קציני משטרה לבין נחקרים.

12.     זכ"דים נרשמו ימים לאחר התרחשות האירועים, ולא מיד.

13.     לא נלקחו עדויות חתומות ממוסרי עדויות ואף לא ממוסרי תצהירים.

14.     אין דיווחים ותרשומות על שיחות והתערבות של פוליטיקאים בפרשה.

15.     פרטי חקירה נמסרו לעדים בטרם נחקרו במשטרה (תוכן תצהירים נמסר לנחקרים).

16.     עדות נחקרו בטלפון על חומרים שאנו העברנו לפרקליטות ולמשטרה נגדן.

17.     עדים שמסרנו את שמותיהם – לא הוזמנו לחקירה.

18.     לא היה שימוע שאחריו נערכו כ"כ הרבה השלמות חקירה, וזה אומר דרשני.

19.     ישנן הפסקות רבות, קצרות, ארוכות, ובלתי מוסברות בחקירות (כגון 4 הפסקות בנות דקה כ"א במשך שעת חקירה בודדת, כאשר החוקר והנחקרת יוצאים בכל הפסקה מחדר החקירות).

20.     אין זו מסמכותה של המשטרה להמליץ על כתב אישום. אדמונד לוי, שופט ביהמ"ש העליון: "כותרות ראשיות עסקו בהמלצת המשטרה, הליך שלא אדע מה זכר לו בחוק, ומאין צץ".

21.     חוקר לא' מבית הנשיא : "אל תוסיפי דברים כי ישתמשו בזה נגדך אח"כ".

22.     חוקר לא' מבית הנשיא : "אל תסבכי את עצמך בדברים שלא צריך. זה רק מסבך את המצב".

23.     חוקרים תדרכו עדים.

24.     פתחו מחדש תיק נגד אחי ליאור שנסגר לפני 7 שנים, רק משום שהופיע בתקשורת ותקף את המשטרה והפרקליטות, כדי להציג אותנו כמשפחה עבריינית. אלמלא הפרשה שלי, לא היו פותחים את התיק. קצין משטרה אודותיו התלוננה אשתי הפעיל לחצים לפתיחת התיק וכי החוקרת הראשית שלו עבדה בשת"פ הדוק עם סגלוביץ'.

25. באפריל 2007 תוך שבועיים פרצו ל-3 ממקורבי שהחזיקו חומר חסוי על הפרשה: לבית אחי, לרכבו של בני שהוא עו"ד ולביתו של עו"ד אמיר. פניתי למפכ"ל והוא השיב כי אילו המשטרה הייתה עושה זאת, הוא היה יודע על כך. עד היום לא נתפסו הפורצים.

26.     היועצת המשפטית של בית הנשיא אושפזה בבי"ח עקב חקירה אגרסיבית. היא אמרה שנחקרה בברוטאליות. היא אב בית דין צבאי בדימוס, סגן אלוף, ואמרה בראיון לידיעות אחרונות שהמשטרה מחפשת את הנשיא. מדוע היועמ"ש לא שמר על כבודה? לאחר התאבדות עו"ד דוד וינר ז"ל, היו צריכים להיות רגישים יותר בחקירה. מפליא שגם לשכת עו"ד לא הגיבה בנושא. עו"ד פלדמן כתב ב-13.6.08 במעריב שעו"ד וינר נרצח ע" פרקליט המדינה ערן שנדר.

           

27.     חקרו את מנכ"ל בית הנשיא 12 שעות רצופות, למרות מצבו הרפואי וחוות דעת רפואית. חקרו אותו בליווי צמוד של ניידת טיפול נמרץ. בעקבות החקירה אושפז בבי"ח.

28.

v     התייצבו לימין העדים העוינים, ופעלו באגרסיביות נגד העדים התומכים.

v     לקחו טביעות אצבעות מהמקורבים אלי, ולא משום שזהו צורך חקירתי, אלא כדי להשפיל  אותם, צעקו עליהם משום שהעידו לטובתי.

v     הרשות להגנת עדים צריכה להגן גם על עדי ההגנה מפני המשטרה ולא רק על עדי התביעה.

v     המשטרה חילקה את העדים לא לפי אמת מידה של אמת ושקר, אלא מי שידידותי למשטרה ומי שלא ידידותי למשטרה.

v     המשטרה הזמינה לחקירה רק עדים מסוימים שסברה שיעזרו להם בביסוס כתב אישום. לא הזמינו עדים שחששו שלא יעזרו להם ויבלבלו אותם עם העובדות. אנו כפינו עליהם חלק מאותם עדים. עדים אחרים, שהיו לטובתי, נרתעו וחששו מהמשטרה וסירבו לבוא ולהעיד.

v     עדים שהפננו לפרקליטות בצירוף תצהירים, כלל לא נחקרו ע"י המשטרה.

29.     המשטרה לוחצת על העדים ולא מרפה מהם עד שלא יאמרו דברים בגנותי. איימו על אישה חרדית שהעידה לטובתי ("נחפש לך בתחתונים"), איימו על עד שיעצרו אותו, חיפשו ללא צו במגירת הביגוד האישי של אשת אחד הנחקרים, רק משום שלא סיפק להם בעדותו את מה שציפו ממנו.

30.     בראיון לנחום ברנע ב-25.1.07 אומר מזוז: בדקנו ולא מצאנו את החרדית. אך איש לא פנה אלינו לשאול מיהי.

31.     לא רשמו את כל דברי העדים שנחקרו במשטרה – שהיו לטובתי.

32.     אחדים מהעדים שנחקרו במשטרה התראיינו אח"כ בתקשורת על הפרשה ושיבשו חקירה, ואיש לא התערב.

33.     גילינו מהר מאוד כי כל ראיה והוכחה שאנו מביאים, הם מתעלמים מהן ומתייחסים בביטול ובזלזול.

34.     מצטער שלא שמעתי בקול פרקליטי, ליבאי ואמיר, והכרחתי אותם להעביר את כל הראיות לידי המשטרה והפרקליטות. בכך נגרם לי נזק. אילו העברנו הראיות במהלך השימוע - התיק היה נסגר.

35.     בתאריך 24.7.05 השמעתי ביקורת קשה בתקשורת על סנ"צ ניסו שחם והתלוננתי בפני המפכ"ל קראדי על התבטאויותיו. לפתע אנו מגלים בחומר החקירה פעלתנות יתר של אשתו, סנ"צ ורדה שחם. היא מתקשרת לנחקרות, מתדרכת אותן, נפגשת איתן, היא בקשר עם המרכז לנפגעות, ועוד.

36.היה קצין משטרה שהתלונן בפני ערן שנדר ומח"ש, כי אחד מקציני משטרה הבכירים בצח"מ שחקר אותי, הדיח לעדות שקר. התלונה לא נחקרה.

37.אסיר בכלא מתקשר פעמים אחדות לצח"מ ואומר שיש לו הוכחות כי א' מבית הנשיא מעלילה על הנשיא. ולפתע פרקליטתה של א' מבית הנשיא עורכת ביקור אצלו בכלא. לטענתו, הציעה לו כסף בעבור ההוכחות. דיווחנו על כך למזוז ולא ידוע מה עשה בנושא.

38.התערבות גסה של עיתונאים בחקירה. ממאפייני המקרתיזם. עיתונאים פונים לפרקליטות ולצח"מ, לוחצים על עדים, ומנסים להשפיע בבוטות על הפרקליטות, על המשטרה, על שופטי ביהמ"ש. דורשים מצח"מ להזמין עדים מסוימים לחקירה, עיתונאים מקליטים בסתר את אחד העדים ומוסרים את ההקלטה למשטרה ללא ידיעת העד.

39.פוליטיקאים מתערבים בצורה בוטה בחקירה. פוליטיקאים מטלפנים לפרקליטות ולצח"מ ודורשים להזמין לחקירה עדים, נפגשים עם עדים ומשפיעים עליהם, מקליטים בסתר את אחד העדים ומעבירים את ההקלטה למשטרה ללא ידיעת העד.

40.ח"כ יחימוביץ' מדברת במישרין עם תנ"צ סגלוביץ' וניהלה עשרות שיחות עם 3 המעלילות ובאופן אינטנסיבי בטלפון, ונפגשת פעמים אחדות עם שתיים מהן. פרקליטי תבעו מהיועמ"ש לחקור אותה על שיבוש חקירה והוא סירב. זהו שיבוש חקירה חמור. מצאנו שיתוף פעולה בין קציני המשטרה סגלוביץ' ודוידוביץ' לבין הפוליטיקאית יחימוביץ' והעיתונאית אהרונוביץ'.

41.ניצב (מיל.) מאיר גלבוע אמר בראיון לעיתון גלובס מ- 7.2.08, כי בחקירת בכירים ומפורסמים יש לחוקרי המשטרה שיקולים של נזק ותועלת

42.  ערכו ציד אחר נשים שעבדו עימי לאורך 20 שנים. ומתוכן דלו 3 מעלילות מ-3 תקופות שונות שחיפשו נקם, ונשארה רק אחת רלבנטית. לשלושתן מכנה משותף: הן ביקשו לעבוד איתי ואני סירבתי להעסיקן בבית הנשיא.

43. על רקע אווירת הלינץ' שלוש הנשים משננות מה שקראו בעיתונים ושמעו ברדיו ובטלויזיה, מדקלמות ומתאמות גרסאות, ורק אז מוזמנות למשטרה. ואם החסירו העיתונאים פרט כלשהו, הפוליטיקאית שנפגשה פעמים רבות עימן יכלה לסייע, וכל זה בחסות המשטרה והפרקליטות.

44. במשך חודשים ארוכים סרקו חוקרי המשטרה כל אדם או אישה שהכרתי או עבדו לצידי בעבר. שמעתם על 7 ו-9 ו-12 ו-15 נשים שבאו להתלונן. האמת צריכה להיאמר. אף אישה לא פנתה למשטרה ובסופו של יום נותרה עדה אחת בלבד.

45.  המשטרה הזמינה מיוזמתה כל יום אישה חדשה, כך הזמינו 12 נשים בקול תרועה ובחצוצרות, ושאלה אותן אם הוטרדו מינית. כך יצרו דרמה ובליץ תקשורתי. אף אחת מבין ה-12 לא באה להתלונן. מרביתן לא דיברו כלל על הטרדה מינית.

46. המשטרה מסתירה איך הגיעו ל-12 נשים, למה הוזמנו? מי יזם? מי הפנה? הרי אף אחת לא באה מיוזמתה להתלונן. והמשטרה לוחצת על חלק מהן לבוא ולהיחקר, ואומרת להן יש לנו ראיות שהוא הטריד אתכן למרות שמרביתן הכחישו. על מרביתן אין כלל אשמה, אין טענה, וממילא גם אין התיישנות.

47. ע.ג (יועצת  בעבר של יצחק רבין ושמעון פרס) יושבת בחדר חקירות של המשטרה והחוקרים מטיחים בפניה כי ע"פ חומר הראיות הנשיא ניסה לפני 25 שנים לאנוס אותה, כאשר להד"ם, ואין בחומר החקירה שום אזכור לשום ראיות כאלה. היא הגיבה בזעם על הטענות.

48. אישה שנייה שנחקרה (א.ד) – טענו כי היא מונתה על ידי לדוברת קק"ל תמורת שתיקתה. (כבר בשנת 2000 עמותת קשב, הנתמכת ע"י הקרן החדשה, פנתה בתלונה ליו"ר קק"ל בנדון). גם פה אין אשמה ואין התיישנות.

49. ל' מבית הנשיא  -

         א.         5 פעמים בעדות אחת היא אומרת לא הייתה הטרדה מינית ומעולם לא טענה כך ולמרות זאת "דחפו" אותה לכתב האישום.

         ב.         אין שום סתירה מהותית בין עדותה לעדותי, בעניין ההטרדה המינית.

          ג.          א' מבית הנשיא הפיצה על רומן כביכול גם בינה לביני.

         ד.         אחר 5 שנים של עבודה משותפת, חיבוק ונשיקה אחת על הלחי באופן חד-פעמי ביום הולדתי ה-60, שעבדה קשה בהכנתו.

         ה.         היועמ"ש שרבב את שמה רק כדי שיוכל להכתים את תקופת הנשיאות.

          ו.          היא מבקשת במפורש מהמשטרה שלא יכניסו אותה ברשימת הבנות שהוטרדו – אך המשטרה לא מוותרת ומכלילה אותה בהמלצותיה.

50. אישה רביעית: דוגמא אופיינית נוספת: מזעיקים עובדת בשירות התעסוקה מחופשתה, לחקירה רק על בסיס שמועות, שכביכול לפני 25 שנים, כשהייתי שר העבודה והרווחה, היה לי איתה קשר אינטימי ולכן קודמה בשירות התעסוקה, למרות שמעולם לא היה לי שום קשר ואני לא מכיר אותה בכלל.

51. אישה חמישית: דיברה על נגיעה בשיער הראש ועל טפיחה בגב ביום סיום עבודתה.

52. אישה שישית: דיברה על התעניינות בעיסוקי הוריה.

53. אישה שביעית: אומרת: "הנשיא חיבק אותי חיבוק סתמי לגמרי אחרי שעשיתי עבודה, לא היה שום דבר מעבר לחיבוק, לא הרגשתי שמשהו לא בסדר, לא נעשה פה שום דבר רע".

54. אישה שמינית: אומרת בעדותה כי היא הצטלמה איתי בבית הנשיא וכי במהלך הצילום אחזתי בידה במשך 2 שניות.

55. אישה תשיעית: (ה' מבית הנשיא) נחקרה ולא דיברה על הטרדה מינית. ביקשה לא להיות חלק מההליך המשפטי, אבל היא נכללה, כיוון שרצו להכתים את תקופת הנשיאות (שי ניצן בבג"ץ 17.7.07).

56. אישה עשירית: היחידה שהתלוננה במשטרה. דוגמא מאפיינת להתנהלות הצח"מ, ללהיטות. א.פ בת השבעים טוענת שב-1963 (כאשר הייתי בכיתה י"א), כביכול שימשתי כראש מועצה והטרדתי אותה במילים. היא הוזמנה בבהילות בו ביום לחקירה.

57. אף אחת מתוך ה-10 לא דיברה על הטרדה מינית, לא על נגיעות ולא על התבטאויות גסות, אבל בתקשורת דיווחו עליהן כמתלוננות. אין לגביהן שום אשמה, שום טענה, וממילא גם לא התיישנות.

58. אישה אחת עשרה: בת 55 שעבדה איתי לפני 20 שנה, נחקרה שעות והכחישה לחלוטין ובנחרצות כל טענה. המשטרה לא מרפה ועושה לה תרגיל באמצעות קצין שאינו חבר בצח"מ, בדרגת סנ"צ. הוא מזמין אותה למשרדו, יושב איתה שעה נוספת ומפעיל עליה לחץ, והיא משנה את עדותה. על השיחה הזו אין שום תמלול.

59. הטענה על 12 מתלוננות על הטרדה מינית, כפי שפורסם בתקשורת, היא רמייה של המשטרה, הפרקליטות ומזוז, של התקשורת. הבינו שעדותה של א-1 היא עלילה שקרית, כדי להצדיק את הדרמה שחוללו, כדי להסית את דעת הקהל. מיהו איש הציבור שיוכל לעמוד מול הודעה שקרית על ריבוי מתלוננות ?!

60. תודה לקב"ה ששלח אליי ראיות והוכחות. בדרך לא דרך הגיעו לביתי אנשים נפלאים, אנשים שלא הכרתי, התייצבו לצידי עם מידע, עם מסמכים ועם קלטות. אט אט נחשפה תמונה מלאה, איומה, מגובה במסמכים מסוגים שונים, וכל אלו יושמעו בבית המשפט וייחשפו לציבור.

61. הפרקליטות מדברת בבג"ץ על 12-10 מתלוננות, בכל פעם יש גרסה אחרת.

62. מתוך 3 המעלילות – לאחת סגרו את התיק כי מצאו שהיא שקרנית. על השנייה אמרו שיש התיישנות. העובדה שיש התיישנות אין פירושה שבוצעה עבירה. ההתיישנות אומרת שהנושא לא נחקר בגלל ההתיישנות.  

63. שלוש נשים, במשך חודשים רבים, משגעות את המדינה, מתראיינות ללא הרף בכל אמצעי התקשורת, משנות גרסאות, מכפישות, מעלילות, מעל כל במה אפשרית, בחסות המשטרה והיועמ"ש ובעידוד התקשורת מצליחות להוליך שולל ציבור גדול.

שלושתן הפעילו סוג של סחיטה. לא נעניתָ לבקשותינו לעבוד בבית הנשיא, אז ובגיבוי היועהמ"ש והתקשורת  נכפיש את שמך.

64. שלושתן שייכות לתרבות של "מגיע לי" המאפיין את החיים הפוליטיים. משה קצב לא נתן לי את המגיע לי, אני אראה לו. שלושתן קשורות למפלגה מסוימת וסייעו לעומד בראשה. שתיים מהן עבדו עימו צמוד.

65. לא בלבד שלא התלוננו מעולם, אף להפך, במשך שנים גם לאחר שהפסיקו לעבוד איתי - המשיכו לטלפן, לבקש להיפגש, להחמיא, להזמין לשמחות, לברך בחגים.

66. יש הוכחות שהנשים לא סיפרו בזמן אמיתי לאיש על טענותיהן, כביכול.

      

67. שלושתן נהנות מאנונימיות, שמן ותמונתן מוסתרות. הן מעלילות ומשקרות, ומוקפות בהגנה טוטלית משפטית, תקשורתית ופוליטית. למעלילות לא נגרם שום נזק, ואינן חוששות.

68. יש הוכחות ששלוש הנשים, כאשר עבדו איתי, הרגישו שהן בפסגת הקריירה. אולם משסירבתי לקבלן לעבודה בבית הנשיא, חיכו לשעת כושר לנקום, והן קיבלו עידוד כאשר ראו שמעו וקראו את דברי מזוז בתקשורת, בשיאה של החקירה, והן החליטו להחריף את ההאשמות.

69. יש הוכחות ששלושתן בעת עבודתן עימי, גילו כלפיי יחס של אהבה ואפילו הערצה, ולאחר שסירבתי לקבל אותן לעבודה בבית הנשיא, הקערה נהפכה על פיה, האהבה וההערצה הפכו לקנאה ונקמה.

70. שלושתן התלוננו על שלא לקחתי אותן לסיורים ברחבי הארץ ולביקורים בחו"ל.

71. לאורך כל דרכי הציבורית תמיד נהגתי כלפי הכפופים אלי בנועם ובמאור פנים. מעולם לא התנשאתי, וגיליתי יחס חם ולבבי. ייתכן כי גם החמאתי מפעם לפעם, בגבול הטעם הטוב.

72. בחומר החקירה אין שום הוכחות, מוצגים או ראיות ולא ציינו מועדים לטענותיהן.

73. מעולם בשום משרד דלתות המשרד לא היו נעולות, הן לא ניתנות לנעילה מבפנים. בכל 24 שנות כהונתי כשר וח"כ לא נהגתי להישאר לישון בירושלים בבתי מלון, בניגוד ליתר השרים והח"כים הגרים מחוץ לירושלים.

74. בחומר החקירה יש עדויות המטילות ספק ביושרן ואמינותן של השלוש. והפרקליטות מתעלמת מהן.

75. לפחות שתיים מתוך השלוש, הודו בחקירתן במשטרה, עוד ב-2006, כי הן משקרות.

76. נדהמתי לראות בחקירות ביטויים גזעניים של שלושתן נגד שתי עדות המזרח (הפרסים והמרוקאים).

77. רואים בחומר כי נשים נחקרו במשטרה רק לאחר שקראו עדויות של אחרות ופרטים רבים בכל אמצעי התקשורת, ורק אח"כ הן הוזמנו למסור עדות.

י.                     א' ממשרד התיירות - א-2:

1.            עבדה ב-1998 כרל"ש שר. בת 46. העדה המרכזית.

2.            כדי להימנע מהתיישנות וכדי להשביע את רצון התקשורת, החריפו את האישומים בטיוטה, ולא משום שהיו להם ראיות להאשמות.

3.            סימנו מטרה: אומרים לה כי עדותה הראשונה במשטרה אינה מספיקה כדי להרשיע, והתיק ייסגר, אז צריך האשמות חריפות יותר. מזמינים אותה לעדות נוספת, ומחריפה את עדותה, ואומרים לה גם זה לא מספיק כדי להרשיע, צריכה להגיד שהפעיל כוח. אז שוב מוזמנת לחקירה, ומתדרכים אותה, ושוב מחריפה את עדותה.

4.            בחקירתה ה-5 ולאחר 8 חודשי חקירה, שולחים אותה שוב למשטרה, והיא אומרת כי אמרו לה שמה שהעידה לא מספיק כדי להעניש, כיון שככל שיהיו יותר, יש סיכוי גדול יותר לעונש והמשטרה לא שואלת אותה מי אמר לך לומר כך.

5.            א- 2 פונה רק ב-5.9.06 למרכז נפגעי תקיפה ומבקשת סיוע, לאחר 8 שנים, וזאת לאחר 3 חקירות במשטרה, ולאחר שנפגשה עם ח"כ יחימוביץ', ובנוסף מבקשת מהמרכז לנפגעי תקיפה לדווח למשטרה כי היא אכן פנתה אליהם.

6.            עיתונאית מ"הארץ" אסתי אהרונוביץ' מרמה את א-2 – מקליטה אותה בסתר, מדובבת אותה, שמה לה מילים בפה, ומוסרת את ההקלטה למשטרה. המשטרה טורחת לתמלל את ההקלטות רק בעקבות דרישתנו.

7.            א-2 מודה כי : "לקח לי תקופה מאוד מאוד ארוכה בשביל להבין שהוא מטריד אותי..." (וזו אישה שאח"כ טוענת שנאנסה).

8.            א-2 אומרת כי שיא השיאים מבחינתה היה ההעלבות והמידור (לא מעשי האונס). ומוסיפה כי בתקופת המידור הייתה בוכה. היא לא מוסרת בעדותה כי בכתה כאשר היו כביכול הטרדות ומעשי אונס.

9.            א-2 מודה כי : "בזמן אמת - לא סיפרתי לאף אחד".

10.       595 פעם אומרת בחקירתה שהיא לא זוכרת ו/או לא יודעת.

11.        א-2  פוטרה ממשרד התיירות בעקבות כישלונה במילוי תפקידה, ויש לכך עדויות רבות ואסמכתאות אותנטיות מאותה תקופה. בכולן מופיעות תלונות רבות וקשות על אישיותה ותפקודה.

12.       מכתב התלונה של סמנכ"ל כ"א הוא מן החריפים ביותר. מתלונן כי עובדות הניקיון מסרבות לנקות את לשכת השר בגלל ההתעמרות של הרל"שית בהן.

13.       א-2 מאשרת ומודה כי לאחר פיטוריה חיפשה כל דרך כדי לפגוע בשר.

14.       עדויות ששמעו אותה לאחר פיטוריה כי היא תנקום בשר. אמרה למישהו אחרי פיטוריה: "אני אגיד שהוא הטריד אותי מינית".

15.       הרי בעקבות פיטוריה יכלה להתלונן בפני גורם כלשהו ובכך למנוע את פיטוריה.

16.       א' ממשרד התיירות בעדותה במשטרה: "אם אצטרך לשקר, אני אשקר".

17.       עדויות קשות של שכניה על העלילות שהעלילה, על השקרים שהפיצה ובכלל זה על הטרדה מינית (אף אחת מהן לא נחקרה ביוזמת המשטרה).

18.       יש עדות של אישה צעירה דתייה שהייתה בייביסיטר שלה, בערב אחד ביקשה מהבייביסיטר לשמור על ילדיה והבייביסיטר לא היתה פנויה, א' אומרת לה: "אם לא תבואי לשמור לי על הילדים, אני אעליל עלייך ואהרוס לך את האירוסין".

19.       עדויות קשות של חבריה לעבודה בלשכת שר התיירות על סגנונה הבוטה, על האגרסיביות והבוטות. השליכה כסא על עוזר השר.

20.       א' ממשרד התיירות הזמינה לעצמה חדרי מלון ללא אישור על חשבון משרד התיירות והגישה דיווחים כוזבים על שעות עבודתה.

21.       בספטמבר 1998 - חודשיים אחרי קרות האירועים לטענתה - כותבת א' ממשרד התיירות מכתב חם ואוהב, רצוף מחמאות, שבחים וברכות לשר: "רציתי שתדע שיש מישהו שבאמת דואג לך ואוהב אותך אהבה אמיתית ופשוטה, בלי שום תמורות, שנאמן לך בנאמנות מוחלטת, שתמשיך להיות אבהי ודואג, שתמשיך להיות אהוב על כולם, שתמשיך לחייך, תמיד תהיה לך פינה חמה בליבי, שאמשיך לאהוב אותך ושאדאג לך, הרבה ותמיד".

22.       באפריל 1998 באה מיוזמתה, מבלי שהוזמנה, לאזכרה שנערכה לאביו של הנשיא, בבית הכנסת בקריית מלאכי, למרות שעובדים בכירים וקרובים לא הגיעו.

23.       א-2 באה מיוזמתה, מבלי שנתבקשה, לסייע לליאור, אחיו של הנשיא, בבחירות מוניציפאליות לראשות העיר בקרית מלאכי באמצע 1998 ובנובמבר 1998.

24.       א-2 דרשה להשתתף בסיורים, באירועים ובפעילות פוליטית שערך השר ברחבי הארץ. השר התנגד בתקיפות ותבע ממנה להישאר במשרד ולמלא תפקידה כרל"שית.

25.       מדוע היא פוטרה ממקומות עבודה כה רבים? מלשכתו של ביבי נתניהו? ממשרדו של צחי הנגבי במשרד איכות הסביבה? ומדוע נמחק שמה מרשימת העדים במשפטו של צחי הנגבי ברגע האחרון?

26.       ביום שבו עזבה את הדירה ששכרה במושב שבו גרה, לאחר סכסוך עם בעל הדירה או המשכיר – הדירה הוצתה בזדון והמשטרה לא הצליחה לפענח מי הצית את הדירה, והתלוננו נגד א' ממשרד התיירות כחשודה בהצתה.

27.       ארמוזה מרמה את א-2 - פוליטיקאי איש מפלגת העבודה, החשוד בזיוף ובמרמה מטלפן אליה, מדובב אותה, כאילו שיחת רעים, שם לה מילים בפה, ומקליט אותה בסתר. היא שואלת אותו: אתה מקליט אותי? והוא מכחיש. את ההקלטה הוא מעביר למשטרה, וכך מתחילה החקירה המשטרתית (מקרתיזם).

28.       הפוליטיקאי ארמוזה פונה לסגלוביץ' כי א-2 מוכנה להחריף את עדותה והמשטרה מתעלמת משיבוש החקירה, מהתערבות כה גסה בחקירה ולאחר מעורבות של הפוליטיקאית יחימוביץ', המשטרה ע"פ הכוונת ארמוזה מזמינה אותה והיא מגיעה לחקירה עם רשימות ומקריאה מתוכן גירסה חדשה, מה שהכינו לה לומר.

29.       דוגמא למניפולציה: דרור ניסן, דובר סיעת חד"ש בכנסת, שכביכול שמע מא' ממשרד התיירות על ההטרדות המיניות:

                 א.      ב-10/06 ידידתו ח"כ יחימוביץ' מבקשת את הסכמתו למסור את שמו למשטרה.

                 ב.      א-2 לא מזכירה את שמו לאורך כל חקירותיה ובכל פלטי השיחות שמו לא מופיע.

                  ג.       עבד אצל מוטי מורל ונתפס בזיוף ובמרמה בפרסומים, ולכן סולק מתפקידו.

30.       מה הפלא שפוליטיקאי שנתפס במירמה וזיוף במפלגת העבודה הפך לידיד של מעלילנית ושקרנית? מה הפלא שיחצ"ן שנתפס במרמה וזיוף הפך ליחצ"ן שלה?

31.       עוד מעט יופיע מרצה למשפט כפסיכולוג בגרוש, כפי שקרה, ויאמר כי זו תופעה ידועה של קורבנות אונס. זו תופעה פוסט-טראומטית להעליל, לשקר ולהתחבר לזייפנים.

32.       א-2 מבקשת שוב ושוב לעבוד בבית הנשיא, למרות שמעולם לא עבדה שם, אבל סירבתי. היא חפצה לעבוד במשרה הכי קרובה וצמודה לאיש שכביכול פגע בה כל-כך.

33.       יאמרו נא מזוז ולדור לציבור, א' ממשרד התיירות לא שיקרה בעדותה במשטרה, פעמים אחדות ?

34.       עו"ד אירית באומהורן קיבלה טלפון מא-2 שאמרה לה כי נזכרה שהיה מקרה שני של אונס ובמקום להפנותה ישירות למשטרה, קבעה לה פגישה עימה.

35.       א-2 נדרשה על ידי חוקרי המשטרה להגיב על תצהיר מסוים, והיא משיבה ואומרת שכבר שמעה על התצהיר בפרקליטות.

36.       א-2 מתקשרת למשכן הנשיא עשרות רבות של פעמים אחרי שפוטרה ממשרד התיירות ומבקשת לדבר ולהיפגש עם הנשיא. ככל שהיא נדחית הולכת וגוברת בה המוטיבציה להכפיש את הנשיא ולפגוע בו ע"י הפצת בדותות זדוניות. סירבתי אפילו לדבר איתה טלפונית.

37.       4 שנים אחרי שפוטרה, בין יתר ההודעות הטלפוניות :

a.      3 ימים לאחר לידת בנה הבכור היא מזמינה את הנשיא לברית בבארות יצחק.

b.      היא מטלפנת ביום 5.5.02 ומבקשת להודיע לנשיא כי 3 ימים קודם נולדה לה בת.

c.      היא מטלפנת שוב ב-20.5.02 ומבקשת להביא את התינוקת שאך נולדה לנשיא ולהראותה לו.

d.      בתאריך 29.12.02 מטלפנת ומשאירה הודעה לנשיא: "א-2 חיפשה אותך ואמרה שהיא חברה שלך..."

38.       אף עיתון לא ערך תחקיר על א' ממשרד התיירות ולא שאלתם אפילו את עובדי לשכת שר התיירות לפני 10 שנים אודותיה.

39.       הפרקליטות על א-2 ממשרד התיירות אמרו לבג"ץ מ-06.09.07 כי היו כבר בחודש ינואר: "קשיים ראיתים משמעותיים ביותר והם אף התעצמו במהלך התקופה... אין תשתית ראייתית מספקת". וכי כבר לפני שנתיים היו אנשים בפרקליטות שלא האמינו לה ואמרו לסגור את התיק גם בעניינה.

40.       על א'-2  אומרים בפרקליטות בהודעה לבג"ץ מיום 28.10.07 (עמ' 6):

§         סעיף א' - נאסר לפרסום עקב צו איסור פרסום שהוציא מזוז.

§         סעיף ב' - נאסר לפרסום עקב צו איסור פרסום שהוציא מזוז.

§         סעיף ג' - נאסר לפרסום עקב צו איסור פרסום שהוציא מזוז.

§         סעיף ד' - נאסר לפרסום עקב צו איסור פרסום שהוציא מזוז.

§         סעיף ה' - נאסר לפרסום עקב צו איסור פרסום שהוציא מזוז.

41.       בדיון בבג"ץ ביום 25.07.06 אומרת הפרקליטות :

"בתיק רגיל של אדם פלוני עם הנסיבות שהיו כאן... ספק אם היה מוגש כתב אישום". מדוע דין שונה בין נשיא לאזרח רגיל?

"גם בינואר בצוות שכלל את בכירי הפרקליטים מהפרקליטות, חשבו שאת התלונה של א' ממשרד התיירות צריך לגנוז".

42.      עמ' 28 בתשובת הפרקליטות לבג"ץ מ-28.10.07 נאמר:

"החשש שעמד לנגד עיני התביעה (בעניין עדות א-2) היה שמצבור של קשיים ראייתיים, יוביל את בית המשפט הפלילי לקבוע שלא ניתן להרשיע על סמך עדות זו".

   יא.              א' מבית הנשיא (א-1): בת 32.

1.          בעדותה עשרות שקרים מוכחים ! גם הפרקליטות וגם בג"ץ אישרו שהיא לא דוברת אמת וסגרו את התיק.

2.          שינוי גדול בהתנהגותה בתקופת העבודה ולאחר שעזבה.

3.          החלה במסע ההכפשות – לאחר שנדחתה בקשתה לשוב ולעבוד בבית הנשיא.

4.          לאחר סיום עבודתה החלה בהפצת שמועות על רומן עם 3 נשים בבית הנשיא ועוד אישה בקרית מלאכי, תינוק מחוץ לנישואין, חנינות, חשבונות בנקים בחו"ל.

5.          מודה : "שיקרתי כשאמרתי שהקלטתי אותו משדל אותי ".

6.          לא נערכה חקירה ונסגר התיק לא- מבית הנשיא על :

• סחיטה ואיומים,
• על העלבת הרב הראשי (יש הוכחות).
• על איומים על ילדים (וכן הוגשו 3 תלונות נוספות שלא נחקרו במשטרה).
• על חילול ספרי קודש (יש הוכחות).
• בטופס קבלתה לעבודה העלימה פרטים מעיסוקיה בעבר (יש הוכחות).
• דיווח כוזב – נסעה לחו"ל לבודפשט ודיווחה על מחלה (יש הוכחות).
• דיווח כוזב – כתובת שגויה לצורך קבלת אש"ל (יש הוכחות).
• מסירת עדות שקר במשטרה, גם ע"פ דעת הפרקליטות.

עליהם דווח ישירות למזוז, ולא ידוע מה עשה בנדון.

7.          מאבטחי שב"כ אמרו עליה: היא משוגעת.

8.          עמיל המכס: איימה עליו שתפעיל אנשי שב"כ ואלימות. כתבה לו: ברוך הבא לגיהינום.

9.          ביום שמזוז הודיע על הסדר הטיעון, והודיע שאינם מאמינים לא' מבית הנשיא וסוגרים את התיק, גם בלי קשר לעסקת הטיעון, עקב שקריה - ערוצי הטלוויזיה 10 + 2 נתנו לה 45 דקות של שידור ישיר לאומה בשפת ביבים, שבו היא מסרה גירסה חדשה – גירסה רביעית. העיתונים נתנו לראיון גליונות שלמים, מבלי שאיש הציג לה שאלה קשה כלשהי. ואיש מבין יפי הנפש לא פוצה פה.

10.     מדהים לראות, איך אישה שהוכרזה ע"י היועמ"ש והפרקליטות בהודעתם לבג"ץ כי היא שקרנית, ממשיכה במשך שנה ויותר להוליך שולל ולהפיל בפח את כל כלי התקשורת ואת הפוליטיקאים, מבלי שאיש מפקפק באמינותה. משגעת מדינה שלמה ויוצאת מהפרשה ללא שום נזק וממשיכה להיות אנונימית.

11.              ארז רותם מערוץ 2 אומר לגלובס ב-1.7.08: "לידי הגיע צילומי וידאו של דברים קשים שעשתה א' מבית הנשיא, שמפאת כבודה, לא שדרתי אותם".

12.     היועץ המשפטי מני מזוז והפרקליטות ביום 28.10.07 אומרים לבג"ץ (עמ' 5):

"לא ניתן לסמוך על גרסאותיה של א'-1, לא ניתן אפילו לקבוע במידת הוודאות הנדרשת, כי בין השניים התקיימו בכלל יחסי מין ועל-כן הוחלט לסגור את התיק בפרשה זו, וסגירת התיק נבעה אך ורק מניתוח התיק במישור הראייתי ומהקשיים הרבים שהתגלו".

13.     שוקי למברגר ל-nrg ב-02.07.07: "בגירסתה של א'-1 היו הרבה חורים. אם הדברים יצאו החוצה במלואם – היא לא תיראה טוב, כבר מתחילת הדרך חשבנו שאי-אפשר להאמין לה".

14.     שי ניצן בדיון מודה כי כבר באפריל 07 ובמיוחד בעת השימוע - היה ברור כי א' מבית הנשיא לא כלולה בכתב האישום.

אז מדוע הסתרתם זאת מאיתנו? מדוע כפיתם עלינו להמשיך ולהזרים אליכם חומרים ועדויות בעניינה? לבזבז זמן יקר?

יב.                  א' ממשרד התחבורה (א-3)

בת 47.

עבדה 7/92 – 10/89 חופשת לידה 4-7/91.

1. מעולם לא התלוננה ולא השמיעה שום טענות, להיפך, שיבחה והיללה.
2. ביקשה לעבוד בבית הנשיא ונדחתה (הציעה שתפעל כדי שאהיה נשיא העם היהודי).
3. בעדות במשטרה: "הפרת הבטחה שלו לקחת אותי לנסיעה לחו"ל, מבחינתי הייתה בלתי נסלחת".
4. המשיכה לטלפן, להחמיא פעמים רבות.
5. אמנון אברמוביץ' מפרסם רק בתאריך 4.7.07 כי א' ממשרד התחבורה בשנת 2000 ניסתה לשכנע אותו לחדול מלתמוך בפרס במרוץ לנשיאות, ואמרה לו: משה איש נהדר, הוא מתאים להיות נשיא והוא יהיה נשיא נהדר.
6. שבחה והיללה פעמים רבות, לאחר שהפסיקה לעבוד איתי :
• ב- 3 ראיונות לתקשורת.
• בשיחות עם אנשים.
7. באה לכבד את הנשיא בהדרן לכבוד משה קצב בערוץ 1, יום העצמאות תשס"ה.
8. התלוננה כי בכתה שלא הוזמנה למסיבות במשרד התחבורה ב-1990.
9. תמכה וסייעה בהתנדבות, בהתמודדות לראשות הליכוד ב-1993, שנים לאחר שהפסיקה לעבוד איתי.
10. ציטוטים ממכתבו של ליבאי מיום 17.09.06 למני מזוז:

                      א.     05.09.01  בראיון לשרי מקובר אמרה:

"למדתי שכשאין טעם להישאר, פשוט קמים ועוזבים !" (אם כן מדוע לא עזבה את משרד התחבורה, אם אכן היה כ"כ רע ?)

"משה קצב הוא הבן-אדם הנכון במקום הנכון, מבחינת התפקיד שהוא ממלא הוא התגשמות החלום הישראלי". והעיתונאית שואלת: "את לא נסחפת קצת?"

"הוא משמש השראה לאינסוף נערים. קצב הוא איש עממי ולבבי ועם הרבה קסם אישי. הוא תמיד הפתיע אותי בהתעניינות שלו באנשים. היה לו זמן להתפנות לכל אחד... ידעתי שייבחר להיות נשיא, והתחושות הפנימיות שלי אמרו לי שהוא ינצח. יש לי אינטואיציות מאוד חזקות".

                  ב.         בראיון למעריב 18.05.90 לענת מדן (לאחר 8 חודשי עבודה עם משה קצב) היא אומרת: "הצוות של קצב נראה לי כמו משפחה, האנשים שם הקרינו צניעות, בלי פוזות וזה מאוד משך אותי. אמנם הוא טוען שעוד לא החליט אם הוא רוצה להיות ראש ממשלה, אבל בעיני הוא מנהיג".

               ג.     בראיון למעריב 23.09.90 (לאחר 12 חודשי עבודה עם משה קצב) היא אומרת: "אני מבלה עם השר שעות. למזלי הוא בוס שיש לו מודעות לנושא המשפחה. הוא איש משפחה, ורגיש מאוד לצרכים של הסובבים אותו".

יג.       שיבוש חקירה  -

1.      לא ידעתי שנחקרה במשטרה.

2.      אין עילה לתיאום גרסאות, כי העדויות שלה ושלי זהות ואין הבדלי גרסאות. בחקירתה אומרת 5 פעמים כי לא הייתה הטרדה מינית.

3.      ביום שבו נחקרה במשטרה, נחקר גם אביה. היא הוזמנה לפרקליטות המדינה ואני לא ידעתי מאומה. שוחחתי עמה לתומי על ההצקות העיתונאיות, במיוחד של אסתי אהרונוביץ' מעיתון "הארץ", בשיחה בת 2 דקות. באותו יום הייתה באופן טבעי נסערת ומבולבלת. היא עצמה אומרת שאינה זוכרת את פרטי השיחה הקצרה ומסרה גרסה שונה לאביה.

4.      המשטרה המליצה ופרסמה בתקשורת, על העמדה לדין בסעיף זה – מבלי שכלל נשאלתי והגבתי בנדון.

יד.              האזנות סתר וחנינות

1.     אין הצדקה לסגור את התיק בנושאי: האזנות סתר וחנינות. אחת מן השלוש:

1)     נרקמה עלילה ואז צריך לחקור באופן יסודי, מי העליל ומדוע?

2)    יש בסיס להאשמה ואז צריך לחקור באופן יסודי, נוכח חומרת ההאשמות.

3)  לראשונה בחיי ראיתי במו עיניי כי שתלו מסמכים, כדי להעליל ולהפליל.

2.     האזנות הסתר:

1.      האומנם מישהו התקין מכשיר להאזנות סתר ? מי ? מתי ? למה ?

2.      האם אכן המרכזנית אמרה לקב"ט שהנשיא ביקש. אם לא מדוע הוא שיקר ?

3.      מדוע הקב"ט לא פנה לרשויות, לממונים ?

4.      מדוע המשטרה המליצה להעמיד דווקא את הנשיא על האזנות סתר ?

5.      מדוע היועמ"ש החליט לא להגיש כתב אישום נגד הנשיא על האזנות סתר מפאת חוסר ראיות ולא מפאת חוסר אשמה ?

6.      אם אכן המשטרה המליצה להגיש כתב אישום על האזנות סתר לא די בסגירת התיק מחוסר ראיות, אלא יש לחקור ביסודיות אם היו האזנות, מי האזין, למי האזינו. בבית הנשיא יש חומר סודי ביותר, מודיעיני, מוסד, שב"כ, אמ"ן.

3.     חנינות:

1.     מדוע הוחלט לא להגיש כתב אישום בנושא החנינות משום היעדר ראיות?

2.     אחת מן השלוש: עלילת כזב. שמועה  או ידיעה – צריך לחקור.

3.     א' מבית הנשיא אמרה בחקירתה פעמים אחדות שהיא השפיעה על מאות תיקי חנינות. אחת מן השתיים: אם שיקרה אז היא צריכה לעמוד לדין על עדות שקר. אם דיברה אמת – אז אסור לסגור את התיק!

4.     מדוע המשטרה המליצה להעמיד לדין על עבירות מרמה בחנינות?

5.     אמרתי לצח"ם, 10,000 בקשות חנינה הוגשו לי בתקופת כהונתי, די אם תמצאו תיק אחד שבו פעלתי בחוסר סבירות, אני אתפטר מיד.

טו.          הצהרות של הפרקליטות

1.      דיון בבג"ץ 25.7.07, שי ניצן: "לפי מכלול הראיות יכולה הייתה להיות תוצאה קשה שהאיש ילך הביתה כמו חתן בחופתו, היה קשה להגיש כתב אישום שייגמר בזיכוי שהיה פוגע באמון הציבור – שבעתיים" (הארץ).

-          למה זיכוי זה תוצאה קשה?

-          למה זה בכלל שיקול שהאיש ילך הביתה כמו חתן בחופתו?

-          ואם ילך הביתה כמו חתן בחופתו, למה זה מפריע לכם?

-          הוא ילך הביתה כמו חיה פצועה ולא כמו חתן בחופתו.

2.      ערן שנדר בראיון לגלובס 25.9.07: "בחרנו שלא להגיש כתב אישום, עם קשיים ראייתיים ניכרים וסיכוי לא קטן לזיכוי בעוד שלוש שנים".

3.      בדיון בבג"ץ ב-25.7.07 אומרת הפרקליטות: "היועמ"ש ביקש להודיע כי בתיק רגיל, של אדם פלוני, עם הנסיבות שהיו כאן... ספק אם היה מוגש כתב אישום"!!

4.      הפרקליטות ב-06.09.07 מודה: "הסדר הטעון היה חלופה להימנעות מהגשת כתב אישום כליל, או להגשת כתב אישום בעייתי, בתיק גבולי עם סיכוי לא מבוטל לזיכוי".

5.      6 פעמים אומרת הפרקליטות לבג"ץ על סיכוי גדול לזיכוי (זיכוי מלא, זיכוי מוחלט, זיכוי קולוסאלי), הרי הצהרתם כי אם אין סיכוי סביר להרשעה אז תסגרו את התיק, ובעצמכם אתם אומרים כי יש סיכוי גדול לזיכוי. אז מדוע המשכתם לרדוף אותי?

6.      שי ניצן בבג"ץ ביום 17.7.07:

              א.     עמ' 20: "היה מי שסבר (בפרקליטות) שאי אפשר ללכת לא על א-1 ולא על א-2".

              ב.     "כבר בינואר 2007 היו מי שסברו בפרקליטות שצריך לסגור את כל התיק".

7.      על קבלת ההחלטות בפרקליטות, אומרים בהודעה לבג"ץ ב-28.10.07 (עמ' 8-9): "אנשי הפרקליטות (שהחליטו פה-אחד, ללכת על עיסקת הטיעון), הם אנשים שהערכת ראיות ובחינת קיומו של סיכוי סביר להרשעה הם לחם חוקם היומיומי. הם סברו שמדובר בתיק שבו הסיכוי הסביר להרשעה הינו לכל היותר גבולי ביותר, ותוצאה של זיכוי הינה בהחלט אפשרית, עם סיכוי לא מבוטל לזיכוי".

עמ' 10:      "נפתחה חקירה אף ללא ש-מי מהנפגעות התלוננה, הוצגה עמדה המחייבת את הפסקת כהונת הנשיא במסגרת נבצרות".

עמ' 30:      "גורמים שונים בזירה הציבורית והתקשורתית יכולים אולי להרשות לעצמם להגיע למסקנות נחרצות וחדות על מאטריה משפטית סבוכה מבלי לקרוא, ולו עמוד אחד, מחומר הראיות... כותרות העיתונים יכולים לתבוע הרשעה מבלי לרדת לעומקה של מורכבות בתיק מסוים".

טז.                                   

1.     מזוז הודיע לבג"ץ שסגירת התיק "פוגעת בתחושת הצדק". הייתכן שע"פ תחושות קובעת המדינה על הגשת כתב אישום ואיש לא פוצה פה. עו"ד פלדמן הגיב לבג"ץ ושאל: "האמנם, האם זה נוסח היאה ליועה"מ לממשלה, האמון על אי דיוק משפטי".

2.        היה מזעזע ומחריד לשמוע בדיון בבג"ץ על עסקת הטיעון, דיבורים על "סכנת הזיכוי" ועל "הלוואי והיו לנו ראיות". על איזו סכנה מדובר? מדוע הלוואי?

3.     נדהמתי לשמוע כי, השופט שלי טימן, שופט ביהמ"ש המחוזי ששפט 27 שנים, התלונן נגד הפרקליטות והשמיע ביקורת נגד שנדר. בראיון לעתון הארץ מיום 14.3.08 הוא אומר: "אני חושש מתלונות כזב על עבירות מין, שלא מעמידים לדין את מי שהגישה תלונת כזב, בנימוק שצריך לעודד את המתלוננות. אם יש תלונת שווא, זה לא יעזור לנאשם, זאת האוירה היום... יש לשופטים מורא גם מדעת הקהל". בראיון לערוץ 2 בטלויזיה ב-10.7.08 הוא הוסיף: "המשטרה תופרת תיקים, מערכת המשפט סכנה לדמוקרטיה, הפרקליטות מלאת אגו, יש למשטרה ולפרקליטות אמביציה להרשיע בכל מחיר. התקשורת משפיעה על תוצאות המשפט". בכל מדינה מתוקנת היו מקימים ועדת חקירה ממלכתית על הדברים הקשים שנאמרו מפיו של שופט בימ"ש מחוזי.

4.      המשנה לפרקליט המדינה לשעבר, יהושע רזניק, אמר בראיון לגלובס ב-14.8.08 כדלקמן: "חזקת החפות במדינת ישראל מתה ואינה קיימת. היא נגמרת סופית. בכל מה שקשור לזכויות הנאשם, עוברים על חוק כבוד האדם וחירותו. אנשי הפרקליטות לא מספיק מרוסנים. מישהו צריך לרסן אותם".

5.  הנשים שהעלילו עלי היו להן תנאים אופטימליים, לא היה להן שום חשש, עוטפים אותן מכל עבר, ללא שום בדיקה גם כשהיא משקרת,  והיא לא תינזק כלל, אפילו שמה ודמותה חסויים;

                                   א.         לא צריך ראיות והוכחות.

                                   ב.         יש להן תמיכה אוטומטית של התקשורת.

                                    ג.          גיבוי של המשטרה והפרקליטות.

                                   ד.         סיוע של ארגוני הנשים, כלכלי, משפטי, ומורלי.

                                   ה.         תמיכה של הפוליטיקאים.

                                    ו.          סיוע פסיכולוגי.

                                    ז.          היא נהנית מאנונימיות. הפכו לסלבריטי.

                                   ח.         מימנו להן עורך דין.

                                   ט.         ואולי קיבלו גם סיוע כספי.

                                    י.          ואם אחת מהן עברה עבירות על החוק, אז גם סוגרים לה את התיק.

6.  פרופסורים למשפט באוניברסיטאות, עורכי דין מפורסמים ואפילו שופט ביהמ"ש העליון בדימוס חרצו את דיני ללא משפט, עוד בטרם הסתיימה החקירה ומבלי שקראו דף אחד מחומר החקירה. הם לקו בעיוורון, התעלמו מערכי משפט וצדק.

7.      היש שופט אחד בישראל שהוא אדיש לפרשה הזו לאחר ההסתה שנמשכה שנתיים ויותר?

8.          מישאל חשין כבר בתחילת הפרשה אמר כי: "פרקליטי הנשיא יכולים לדרוש לסגור את התיק משום  ההרשעה התקשורתית".

9.          פרופ' מני מאוטנר אמר (גלובס 14.12.08): "כח רב מידי לפרקליטות, בלי דין וחשבון, הוא אוייב העם. העיתונות עובדת עם הפרקליטות"

10.     אוי לנו אם נכונים דברי פרופ' למשפטים אמנון רובינשטיין שכתב במעריב ב-10.11.06: "הפרקליטות והמשטרה קיבלו לידם כוח בלתי מוגבל, ללא בקרה, ללא ערעור, כוח משחית. כוחן משחית באופן אבסולוטי". וכן בעיתון גלובס (14.12.08) : "דה- פקטו אין ביקורת, שיפוטית, פרלמנטרית ועיתונאית על הפרקליטות. יש לה סמכויות שאין לפרקליטות בשום מדינה אחרת".

11.    אוי לנו אם התקשורת משפיעה על עמדת השופטים, כפי שאמרה שופטת ביהמ"ש העליון דליה דורנר. הקריאות בהפגות בכיכרות היו: די נמאס לחכות, תערפו את ראשו, תתלו אותו ונסיים עם הפרשה הזו.

12.אוי לנו אם התביעה והפרקליטות נרתעים לסגור תיק משום חשש מפני תגובת התקשורת, או משום חשש למעמדם ותדמיתם או בכניעה לאיומים של ארגונים.

13.     אוי לנו אם אזרח צריך להוכיח את חפותו, במקום שמדינה תוכיח את אשמתו.

14.  אסור שכבודם של אישי ציבור יהא למירמס בידי תאבי נקם.

15.אוי לנו אם חקירה משטרתית רומסת את כבוד האדם ומסתיימת בסגירת תיק או זיכוי.

16.     זה לא רק מאבק אישי לטיהור שמי. זהו גם מאבק על תקינות והתנהלות מסודרת בממשל, על ערכי חוק ומשפט, ערכי אמת וצדק, על זכויות יסוד, על כבוד האדם.

17.     ערכי הדמוקרטיה וערכי המשפט, וחוקי המדינה – לא יכלו להגן עלי מפני שרירות-לב, מפני עלילת כזב ושקרים, מפני בידוי ראיות של חבורת פושעים שהצליחו במזימתם.

18.במשך שנתיים ויותר התקשורת מכריזה כי התיק הפך להיות מ'תיק קצב'  ל'תיק מזוז', זה בוודאי היה גורם בהתנהלותו של מזוז בפרשה.

19. רבים מהעיתונאים אמרו כי סגירת התיק בפרשה, פירושה כתב אישום נגד היועמ"ש. קול ישראל (ירון דקל) מכריז שאם לא יוגש כתב אישום, אז מזוז צריך להתפטר. מעריב כותב (10/08) כי אם לא יוגש כתב אישום, צריך לסגור את הפרקליטות.

20.סגירת התיק פירושה סטירת לחי לשורה של עיתונאים ופוליטיקאים. וגם הם המשיכו לבחוש. הם נשפו בעורפו של מזוז והתערבו בחקירה ולחצו עליו לא לסגור את התיק.

21.ארגונים, מוסדות, עיתונאים ופוליטיקאים, המשיכו בדרכים שונות להפעיל לחץ, במיוחד בתקופה האחרונה, כדי למנוע את סגירת התיק, ואף השתמשו בשפת איומים.

22.  יצרתם לי דימוי של מפלצת, מבלי שראיתם חומר חקירה, מבלי שהוגש כתב אישום, ללא משפט. שחקנית מפורסמת אמרה בראיון כי שאיפתה היא לדרוס למוות את קצב.

23.למה החלטה אם להגיש כתב אישום נגד נשיא המדינה – נסחבת 30 חודשים ויותר.

24.  מה תועלת במערכת המשפט הכי יעילה וצודקת אם אדם עובר את מה שאני עברתי ובמשך תקופה כה ארוכה, עוד לפני שמערכת המשפט החלה בדיון בנושא.

25. כאשר הצח"מ הוא כלי שרת בידי היועמ"ש, ללא בקרה ופיקוח, ללא שיקול דעת, זו סכנה לדמוקרטיה. כאשר המשטרה והיועמ"ש והתקשורת והפוליטיקאים, עובדים בצמידות ללא שום גבולות, ללא פיקוח ובקרה, זו סכנה לדמוקרטיה.

26.  לאחר שנתיים איומות וקשות מנשוא, אני יוצא למאבק קשה וארוך לטהור שמי, שבוודאי יהיה קשה יותר מהשנתיים האחרונות.

       

27. נדהמתי כאשר עו"ד פלדמן אמר כי במשך שנים הגן על פלסטינאים מחבלים מנימוקים מצפוניים ואידאולוגיים והיתה כלפיו שנאה גדולה בשל כך ממחנה הימין, אולם השנאה של השמאל כלפיו רק משום שהגן עלי, היתה גדולה פי כמה.

28. עד כה עמדתי בכוחותיי הדלים, באמצעים זעומים, עמדנו אני ומשפחתי לבדנו מול קואליציה אדירה וגדולה, מול כוחות חזקים ועצומים ממנו, עמדנו לבדנו מול כוחות הרשע בפרקליטות, במשטרה, בתקשורת, בפוליטיקה. על אנשי האמת בפרקליטות ובמשטרה להיאבק למען ערכי הצדק.

29. אני מודה לעו"ד אביגדור פלדמן, ציון אמיר, אבי לביא – על תמיכתם האיתנה.

30. ולעו"ד משה רום ז"ל, עו"ד יורם שפטל – יבל"א.

31. אינני מתכוון לשתוק עוד, מספיק ודי שפכתם את דמי. במשך שנתיים ויותר הבלגתי ושתקתי. לא עוד. לא אמתין הפעם שנתיים כדי להגיב על ההכפשות. אגיב מיידית על כל השמצה.

32. 5 פרקליטים אמיצים מאין כמותם בפרקליטות המדינה מצאו את העוז והאומץ לעמוד מול היועמ"ש ולומר לו: מר מזוז, אין לנו ראיות. אין לנו הוכחות. פרקליטים אמיצים ממחוז ירושלים, ממחוז המרכז וממחוז תל אביב ולצידם פרשנים משפטיים, שופטים לשעבר, עורכי דין בכירים, כל אלו הבינו כי הפעם הלכה הפרקליטות צעד אחד רחוק מדי, אך גם לאלו נטרקה הדלת בפרצוף. איש לא יפריע למשפט הרחוב להמשיך.

אחרי  כמעט 3 שנים של מסע הסתה ושנאה אני עומד לפניכם כנשיא המדינה לשעבר, כסגן ראש הממשלה לשעבר, ואני יודע שזכותה של המדינה לבדוק, לחקור כל חשד וכל תלונה. זכותי היחידה היתה לקבל משפט צדק. בינתיים חקירה יש. והסתה יש. ושנאה יש. ורק צדק אין.

33. אני יוצא למאבק לטיהור שמי. אני קורא להפסיק את ההדלפות ואת הרדיפה – לתת לביהמ"ש להחליט.

34. הבטחתי לכם לפני יותר משנתיים כי בע"ה הנשיא ה-8 לא יורשע בפלילים.

35. יו"ר הצוות בפרקליטת בת"א שבחנה את התיק עו"ד רונית עמיאל אמרה שהתיק הוא כמו "ספינת פח רעועה". הספינה הרעועה הזו תצלול למצולות בע"ה בבית המשפט.

הבהרה: אין זה תמליל מדויק של הנאום.